אור לישרים ריט

רק הני שלשה מועילין דוקא למי שאינו מדבר ניבול פה אבל מי שמדבר ניבול פה או אפילו שומע ניבול פה ושותק שאינו מוחה למדבר לא מהני אלו שלשתן דכן איתא בגמרא (שבת ל"ג) בעון ניבול פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקי' ואינם נעני' שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטוי' מאי ועוד ידו נטוי' אמר ר' חנן בן רבא הכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של ע' שנה לטובה הופכין עליו לרעה אמר רבה בר שילא אמר ר' חסדא כל המנבל פיו מעמיקי' לו הגיהנם שנאמר שוחה עמוקה פי זרות ר' נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק שנאמר זועם ה' יפול שם עכ"ה. והוא פליאה איך נשמע מן ועוד ידו נטוי' שאפילו נגזר עליו גזר דין של ע' שנה לטובה שנהפך עליו לרעה הלא מלבד הפורעניות דקאמר תחלה יש עוד פורעניות ר"ל וא"כ קשה דלמא ועוד ידו נטוי' קאי על אחת הנשארים ורש"י פי' בדוחק עיי"ש, ונראה דעוד יש לדקדק על לשון המקרא דקאמר ובכל זאת ולפי פשוטו קאי על הפורעניות הקודמין והול"ל ובכל אלה לא שב וגו' לכן נאמר דכבר בארנו בדרוש אחר דהנך ג' דהיינו תשובה תפלה צדקה מקרי זאת ולפי"ז ה"ק ובכל זאת ר"ל שאפילו עושה כל שלשתן במלואו וטובו כל שנותיו לא שב אפו ממנו להעביר רוע הגזירה והוא הדבר אשר דברתי שאפי' תתו"צ אינו פועל למנבל פיו: והשתא פריך הגמרא שפיר מאי ועוד ידו נטוי' שכיון שאפילו עם תתו"צ כל שנותיו אין מעבירין ממנו גזירות רעות מאי ועוד ידו נטוי' לכן קאמר לא די שאין גוזרין עליו גזירה טובה אלא אפילו אם כבר נגזר עניו גזירה טובה באחת מכל שנותיו של אדם שהיא שבעים שנה נהפך עליו לרעה חס ושלום וק"ל. ועתה נבא ליישב דברי ר"ע דהנה מה שמוסכם אצלינו שאנחנו עריבים זב"ז לא נאמר בהדיא בקרא אלא שיצא מדרש וכשלו איש באחיו שדרש הגמרא איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל עריבים זב"ז וא"כ כיון שהתורה נדרשת במ"ט פנים אם היה לנו דרש אחר על וכשלו איש באחיו היינו פטורים מהערבות אמנם מכח קושי' סד"א מוכח הערבות כאשר בארנו לעיל ואפילו בזמן הזה קשה קושי' סד"א דכשאנו רואין שבא פורעניות על אדם וע"כ שנפרעין ממנו שלא מדעתו וקשה אמאי מניחין לו להחיות דא"א בשכר מצותיו דהא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וע"כ שהוא דרך הלואה וקשה מאי חזי דהדר יזיף כיון שכבר טרף מיני', אמנם השתא דאיכא ערבות לא קשי' מידי די"ל כשהיו טורפין מיני' היה בשביל ערבות אבל חובותיו היה משלם או נימא מה שהי' טורפין מיני' היה עבור חובו ומה דהדר לוו לי' משום שיש לו ערבים טובים ונמצא מזה הערבות מוכח קושי' סד"א היה על יו"ד הדברות ודברות שניות והוסיף מצות ומשפטים קודם אשר כרת עמנו ברית על הערבות וכפי דעת הרמב"ן הנ"ל רק דהגמרא רוצה להורות מקום מוצאו מהקרא ויליף מוכשלו איש באחיו ואם נדרוש וכשלו באופן אחר צריך ללמוד הערבות ממקום אחר דמבלעדו א"א, ועוד אחת נציע דכל חכמי המוסר מקשי' אחרי שמפי עליון לא תצא הרעות מאין בא כל הפורעניות המתרגשות לבא בעולם ותירצו תירוצים שונים, ונ"ל לתרץ לפי דברי ר"ע אלו דהא קאמר והגבאין מחזירין תדיר ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו וא"כ י"ל שודאי חסד אל כל היום ומשפיע כל הצורך לכל העולם חיים ופרנסה ובריאת ושלום וכל טוב לא תחסר כל בו אלא שבא ליד הגבאין ליתן בהלואה למי שירצו ללות לכן ד"מ אם לפעמי' לוו לאחד ג' שנים חיים ולא שילם כלום כשבא ליד הגבאין עוד מלמעלה לחלק לאיש הזה חיים הם נפרעין מהם ואין מניחין לו חיים וצריך למות וכן כשהלוו לאחד ב' שנים בריאות ולא שילם כלום לכן כשבא לאדם עוד ב' שנים בריאות הם נפרעין מהם וצריך שיחלה עוד שתי שנים וכדומיהן, וזש"ה (תהלים ל"ו) ה' בהשמים חסדיך אמונתך עד שחקים וכן כתיב (שם ק"ח) כי גדול מעל השמים חסדיך ועד שחקים אמתיך, ויש לדקדק וכי רק בהשמים חסדך ולא על הארץ ועוד דקא' אמונתך עד שחקים ובין אי מלמטה למעלה או מלמעלה למטה קשה איך שייך לומר עד ולדברינו יובן כי ידוע שחסד נקרא מה שנעשה לפנים משורת הדין אכן אמת או אמונה נקרא מה שנעשה עפ"י הדין, והשתא ה"ק ה' בהשמים חסדך ר"ל שבשמים הוא כולו חסד אכן אם נעשה באחד משפט הנקרא אמונתך או אמתך אינו אלא עד שמים כי הב"ד