אור לישרים כב

של סוחטי הילדים שייך לומר תחת ר"ל שסוחט ממוחו ילדים תחת אשר הכניס במוחו הרהורים רעים שהם נחלים וסעיפי סלעי' אבל לפי הכתיב שוחטי הילדי' דהוי קאי על הבנים שיהי' לו מאשתו לא שייך לומר תחת רק יען כמו יען כי גבהו בנות ציון ולכך הוכרח הגמ' לומר א"ת וכו' כנ"ל, וק"ל. והנה חכמי הרופאים כתבו דהחולי של מרה שחורה ר"ל ק' היא רפואתו משום דתמיד קודם שיעסוק הרופא ברפואה צריך לסלק הסיבה המביאה החולי לחליו דאל"כ בעוד שעוסק ברפואה הסיבה יוסיף ויחזיק החולאת, והנה המרה שחורה באה מרוב פחד ויגון שהי' לו מקדמת דנא לכן צריך לצוות לו שלא ידאג ויפחד וזה אין ביד החולי שהמרה שחורה מדמה לו תמיד בכח הדמיון חזיונות מבוהלת אשר הוא צריך לפחד ולדאוג עליהם וא"כ כ"ז שאין מרופא מחליו אף שיעסוק ברפואה הממעטת את החולאת מ"מ יוסיף החולי ע"י יגון ופחד לכן הרופא מומחה שיבין את זאת ד"מ שאם לא יעסוק ברפואה יתוסף החולאת כל שבוע חלק רביעי מהיגון וא"כ הרפואה שאינו בכחה למעט החולי שבוע אחד כ"א רביעית ומכ"ש רפואה פחותה מזה שלא יפטור החולי מחליו כיון שמה שפוחת ע"י הרפואה נתוסף ע"י היגון אכן אם הרופא נותן רפואה חזקה שיוכל למעט החולי תוך שבוע א' חצי החולאת אז אף שהיגון גורם שיתוסף שבוע א' רביעית אפ"ה כיון שהרפואה חזקה יותר מהסיבה כפליים וכל מה שהסיבה מרבה הרפואה ממעטת ונמצא שתוך ד' שבועות יתרפא מהחולי וכן הדבר הזה דכיון שהשחית זרעו והסרה בלבו הס"ם ובמוחו הלילית כבר נחלה הלב והמוח שהם כלי המחשבה ואם ירצה לרפאותם דהיינו שיעסוק בתשובה צריך תחלה שיסיר הסיבה דהיינו שלא יבא לידי טומאה בלילה ע"י הרהורי דיומא וזה ק' מאוד כיון דכלי המחשבה הם ביד הס"ם ובת זוגו והם מביאים מחשבות ודמיונים כדי שיהרהר הרהורים רעים והוא ממש דומיא דמרה שחורה שהיגון הוא סיבות החולאת והחולאת הוא סיבת היגון וכן הדבר הזה שההרהורים רעים הם סיבות הטומאה והטומאה הם סיבות הרהורים רעים ולכן כ' בזוהר שלא יוכל לתקן חטא זה כ"א בחילא דתיובת' תקיפא כמו הרפואה חזקה שיתרפא מהר וכל דברינו אלה מבואר במה שאמר הנביא שהתחלנו שאחר שאמר כי פי ה' דבר דהיינו השכינה שנקראת פי ה' קאמר השכינה מה היא אומרת בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, בי דייקא ר"ל תחת הייתי מגדלם ורוממם בין העמים כדכתיב (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אבל הם פשעו בי שהם גרמו בפשעיהם שהשפחה יורשת אותי אחר שהייתי גברת ממלכה עתה אני שוממה ובזוי' מכבודי קאמר ידע שור קוניהו וחמור אבוס בעליו ר"ל שהס"ם המכונה בשם שור ידע את הלילית שהיא קן שלו כדכתיב (ישעי' ל"ד) שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח שמה קנינה קפוז וידע הוא מלשון וידע אדם את חוה אשתו וחמור אבוס בעליו ר"ל שהלילית נקראת חמור היא מטמאה לב"א ומתוך זה אוכל בעלה הס"ם דהיינו שע"י יונק מהקדושה ישראל לא ידע אלא משחית את זרעו עמי לא התבונן מה שגרמו בפשעיהם ואמר הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' נאצו קדוש ישראל נזורו אחור מבואר עפ"י מה דאי' בספרי מוסר דגוי היינו ת"ח כדכתיב (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ושאר עמא דארע' נקראים עם וקאמר שאפי' ת"ח שאין מנאפים ביד או ברגל ח"ו עכ"פ חוטאי' בשוגג בעון קרי כי מזיד לא מקרי כיון שלא כוונו לזה אבל אונס נמי לא מקרי שבא מהרהורי דיומא ואעפ"י שאין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה, מ"מ כיון שבא לידי מעשה בשינה לא חשיב כאונס אין בין אונס למזיד אלא שוגג, ונמצא דת"ח חוטאים והעם עוברים על כבד עון שהוא כנגד ג' עבירות החמורות ומפרש כיצד זרע מריעים ר"ל שהוא גילוי עריות בנים משחיתים שהוא ס"ד עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל הוא ע"א נוזרו אחור ר"ל שהם דביקים בס"א וקאמר על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי ר"ל שהסיבה הכאותיכם שהם הרהורים רעים אותו הכאה גורם שעוד תוסיפו סרה וקאמר הטעם ע"ז מפני שכל ראש כחלי וכל לבב דוי ר"ל שהחלאת כבר שלט בלב ובראש שבלב שורה הס"ם ולילית בראש וכאשר הובאנו לעיל בשם ס' מרפא לנפש והם המביאים לידי הרהורים רעים וקאמר מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה מרי' לא זורו ולא חובשו ולא רככה מבואר דהראב"ע כ' דכאן חסר תיבת רק דלפי פי' המלות הי' משמע שאין בו מתום ופצע וחבורה