אור לישרים כא

גמטרי' תרי"א והתורה שהיא ג"כ גימטרי' תרי"א היא רפואה לזה, לכן קאמר סעפים הוא שונא והתורה הוא אוהב וחושבנא דדין כחושבנא דדין. ובזה מבואר הפסוק (דברים ל') העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ את החיים ואת המות נתתי לפניך הברכה וקללה ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעיך, וי"ל הל"ל ובחרת בחיים ובברכה, לכן נאמר כגימט' ס"ם ולילי"ת בגי' מות וקללה, והנה ב' אלו כחות הם רוצים לפתות האדם ולהטותו מדרך החיים, אמנם נגד היצה"ר ברא הקב"ה היצ"ט שהוא חבר טוב היפוך חב"ר ר"ע בגי' ת"פ כנ"ל וחבר טוב בגי' ברכה אכן אין זה מספיק שהיצ"ר נקרא מלך זקן וכסיל והיצ"ט נקרא ילד מסכן וחכמת המסכן בזוי' אכן התורה שהיא בגי' מו"ת וקלל"ה היא תבלין שבזה יכול לכבשן כאמרם בראתי יצה"ר בראתי תבלין והיא נקרא' חיים כי עץ חיים היא למחזיקים בה ולכן קאמר הקרא כשתייעץ שתבחר בחיים ובו תכבוש ב' אלו כחות וזה שמסיים למען תחי' אתה וזרעיך, ר"ל שלא תקטול בניך ולא תהי' משוחטי הילדים וק"ל. וכן אמרו בגמרא (ברכות י"ד) על פסוק ושבע ילין בל יפקוד רע. דקאי על המשביע עצמו בד"ת ולכן מסיים בל יפקוד רע דהמשחית זרעו נקרא רע ונר' דמשו"ה ביארו עוד תיקן מפ' אחר דהיינו אש תמיד וגו' משום הקרא הראשון לא מהני אלא למי שהוא אוהב תורה אבל מי ששנה ופירש הימנו ודאי שהוא שונא התורה שאין רוצה לראות פני' מאי מהני שיאמר פסוק שאינו מקיימו לכן תקנו שיאמר פ' אש תמיד וגו' כי מה אש של המזבח הדולק תמיד יומם ולילה ילפינן דפ"י אין אור של גהינם שולטת בהם ונמצא דנפשות של פ"י נמשלו למזבח והמצות נמשלו לנחושת שהוא עליו כעובי דינר זהב והמוז"ל שאין לו מצות שיהיו מגינות עליו כנ"ל שם יהי' אש תמיד לא תכבה כמ"ש הנביא (ישעי' כ"ו) בסופו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ויהי' דראון לכל בשר וכבר בארנו שלא יהי' דראון אלא להמשחית זרעו וכשיתן זה אל לבו בודאי יטהר מחשבתו שלא ישלוט בו הס"ס והלילית, ועוד מצאתי רפואה בדוקה כוללת לכל אדם מרבא ועד זעירא בנגלה ע"פ הטבע דזה לשון הראב"ע פ' יתרו על הפסוק לא תחמוד וגומר אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה איך יהי' אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למרא' עיניו, ועתה אתן לך משל דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהי' יפת תואר לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה כי ידע כי זה לא יתכן ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כא' מן המשוגעים שיתאו שיהי' לו כנפיים לעוף השמים, ולא יתכן להיות ככה, כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו רק כאשר לו חלק השם וא' קהלת לאשר יתננו חלקו ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד ואחר שידע שאשת רעהו אסרו לו השם ב"ה יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי עכ"ד בקוצר, ותוכן כוונתו שלעולם לא יחמוד ולא יתאוה אדם דבר שא"א לו להשיג בשום תחבולה בעולם, ונמצא כשישים האדם אל לבו שאף אם יבא לידי מעשה רע חלילה לי לעבור פי ה' שהוא הרואה אותי ויחשב בגודל העונש ובודאי לא יהרהר בו כלל כיון שאין לו שום פני' להשיג אותו ועי"ז לא יחמוד ולא יתאוה ולא יהרהר ונמצא שהרשעי' אשר חמדו מה שאינו שלהם אלו הי' יודעין שאינן יכולין להשיג תאותן בודאי לא היו חומדי' רק שהוא סבר שהוא יכול להשיג ולפעמים הוא מהרהר באשה שהיא צנועה וכשירה ואפי' יתבענה לה לא תשמע לו אלא שהוא סבור שתשמע לו ואפי' בפרוצה עכ"פ אינו נמלט מתוחלת ממושכה מחלת לב וכשהי' כשירה אפשר שיחלה חולת אהבה ובגמרא מביא מעשה בא' שנתן עיניו באשה א' והעלה לבו טינא ואמרו הרופאים שאין תקנה לו עד וכו' ולבסוף אמרו שידבר עמה אחורי גדר וא"ח ימות ואל ידבר עמה אחורי, ונמצא שיהי' הרהוריו סיבת חליו וארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבה"מ אם ברזל הוא נימוח שנאמר הלא דברי כאש נאום ה' ואם אבן הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע כ"ה גי' הריטב"א ונמצא דיצר הרע נמשל בקרא לסלע וכבר בארנו הסעיפים היינו מחשבות ודמיונת והיינו דקאמר הקרא תחת אשר מכניסו במחשבתו מחשבות המביא לידי חולאת ותחת שמכניס במוחו דמיונות של היצה"ר הוא מוציא ממוחו הילדים ויהי' הפי' בנחלים ל' מפה נחלה מאוד ר"ל במקום חלאים רבים וכיון שהוא אומר זה תחת זה אין שייך לומר אלא אם זה ההיפוך מזה ר"ל תחת זה שניתן לקח זה או אם תחת זה שמכניס מוציא זה, אבל לא שייך לומר תחת זה שנתן מוציא זה לכן לפי הקריאה