אור לישרים ריז

ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואנחנו גרועים מעניים שאין לנו שכר כלום ואנחנו ב"ח, ונראה שמזה הטעם אמרו רז"ל נמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו ואינו מובן כי חלילה שיהיה בריאת האדם מאת יוצרינו לרעתינו וכמה שבחים ותהלות יודו על חסד הקב"ה על יצירת האדם וכמה הבטחות הבטיח הקב"ה לאבותינו להרבות זרעם כעפרות תבל ואם יהי' להרע מה הבטחה היא זו א"ו שהוא לטובה כי איך נזכה לעוה"ב אם לא ע"י מעשה עבודה שבעוה"ז ואיך אמרו טוב לאדם שלא נברא, ועוד במה מחולקי' הנך ב' לישנא יפשפש במעשיו או ימשמש במעשיו ולדברינו יובן דהם אמרו בעוה"ז טוב לאדם שלא נברא כי כשלא נברא אף שאין בידו שכר מצות מ"מ אינו ב"ח משא"כ כשנברא שמלבד שאין בידו שכר מצוה בעוה"ז הרי הוא ב"ח ואפשר שיפרע ממנו שלא מדעתו ולכן אמר ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואותו דעה סוברת שלא יפרע ממנו שלא מדעתו אלא אחר שמיאן לפרוע מדעתו ר"ל שיעשה תשובה על העבר ואז לא יפרע ממנו שלא מדעתו והאמרי לה סבור שאף שלא מיאן עדיין מלפרוע כל שעתי' ושעתי' זמני' הוא שאימת ומתי שירצו יפרע ממנו שלא מדעתי, לכן זאת עצה היעוצה שימשמש במעשיו ר"ל שיחתור תמיד לעשות מע"ט כדי שיפרע מדעתו טרם שיפרע שלא מדעתו וק"ל. ובזה מובן מה שמקשין העולם על מה סדרו לומר משנה דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב קודם פרקי אבות הלא כל פרקי אבות מלאים מוסר ויראת השם ומשנה דכל ישראל הוא לכאורה גורם רפיון ביראת השם כיון דבלא"ה יש להם חלק עוה"ב. אמנם נאמר שזה הוא מוסר גדול דהא כבר בארנו שצריכין אנו לפשפש ולמשמש במעשים מחמת שאנו ב"ח וצריכין אנו לירא שיפרע מאתנו שלא מדעתינו ואלו לא היינו ב"ח לא הי' צריכין לנו לירא שיפרע מאתנו שלא מדעתינו וכבר בארנו שהיה אפשר לומר שאחר שקיימנו איזה מצוה כבר שלמנו הגמול שעשה לנו והגמול שעשה עמנו אח"כ הוא בשכר מצוה, אמנם כבר בארנו דזה ליתא מפני דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולהוכיח זה נאמר דממתניתין דכל ישראל מוכח כן דהנה אינו מובן איך קאמר הכתוב ועמך כולם צדיקים וגו' הלא ראינו בישראל הרבה פושעים ורשעים, אמנם בגמרא דרשו דור שבן דוד בא שאותו הדור יהיו כולם צדיקים ניחא אבל לפי המשנה דדרש לה על כל ישראל קשיא אמנם א"א ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ניחא דהא דרשו רז"ל על פסוק כפלח הרמון רקתך שאפי' הרקנין שבישראל מלאים מצות כרמון וא"כ כיון דאין מקפח שכר כל בריה ודאי שנשאר להם חלקם בעוה"ב וזה הטעם שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והיינו נמי דקאמר ועמך כולם צדיקים הרבה פעמים עושים מצות כמעשה הצדיקים ולכן לעולם ירשו ארץ וגו', נמצא דבהך מתניתין מבואר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכל גמילות הטובות שמקבלים אנו בעוה"ז אינה אלא דרך הלואה וצריכין אנו לירא שלא יפרע מאתנו שלא מדעתינו ולכן צריכין אנו לפשפש ולמשמש במעשינו ולקבל מוסר דפרקי אבות ולכן תקנו לומר הך משנה קודם הפרקי' וק"ל. ובזה ראיתי נמי ליישב מה שאמר החכם שהמע"ה (משלי י"ט) מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו ויש לדקדק אמאי דוקא דחנינת דל נקרא מלוה ה' ולא בשאר מצות ואי משום דהלואה לא שייך אלא בהלואת כסף או שוה כסף משא"כ הרבה מצות שאין בהם חסרון כיס מ"מ קשה הלא מלבד חנינת דלים יש הרבה מצות שיש בהם חסרון כיס כגון כתיבת ס"ת או סוכה ואתרוג נאה או להתענג שבת וכדומיהן הרבה, ועוד דקאמר וגמולו ישלם לו ולשון גמול היא בלשונינו פרעון על הקודם כמו אם גמלתי שולמי רע וא"כ איך שייך לומר שישלם לו הפרעון אשר פרע שיוחזר לו הפרעון אשר פרע שיוחזר לו הפרעון אשר פרע הל"ל. ולדברינו יובן דהא כבר בארנו שכל מעשה המצות הוא פרעון לקב"ה על הטובות הקודמין אשר היטב עמנו ואף ששכר מצות הוא יותר מהטוב כאשר בארנו מ"מ אין הקב"ה חייב לנו מאומה לשלם בעה"ז שכך התנה עמנו היום לעשותם ולא היום לקבל שכרם רק מצוה חדאאנו מוצאים שהקב"ה חייב לשלם בעוה"ז שכך התנה עמנו ויבואר עפ"י מה דאי' בגמרא (תענית ט') אשכחי' ר"י לינוקא דר"ל א"ל אימא לי פסוקיך אמר לי עשר תעשר א"ל מאי עשר תעשר א"ל בשביל שתעעשר א"ל מנ"ל אמר לי' זיל נסי א"ל ומי שרי לנסויי להקב"ה והא כתיב לא תנסו את ה' א"ל הכי אמר ר' אושיעא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר והי' טרף בביתי ובחנוני נא בזאת