אור לישרים רטז

אתנו ברית בחורב כמו שנאמר ואל משה אמר עלי אלי ההרה וגו' ויאמר משה הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם וגו' וארז"ל שזה היה קבלת הערבות מכל א' וא' מישראל ורש"י בחומש פי' שזה הפרשה נאמרה קודם מ"ת אכן הרמב"ן חולק עליו ואמר דהלא נאמר בהך פרשה ויבא משה ויספר להם את כל דברי הסם ואת כל המשפטים וגו' ובודאי קאי על המשפטים שכבר נאמר בסיני אחר מ"ת לכן דעת הרמב"ן שזה היה אחר מתן תורה צריך ביאור למה באמת לא נעשה זה קודם מ"ת, לכן נאמר שבשעת העגל עדיין לא נתערבו זה לזה ולכן בשעה שאמרו לאהרן קום עשה לנו אלהים לא היה לאהרן פתחון פה לפניהם שאף הוא הי' ממאן באלהים אחרים מ"מ טענו עשה לנו דייקא ומה איכפת לך בזה אם תעשה לנו הלא לא נתערבת עבורינו ולכן ויבן אהרן מזבח לפניו ואמרו ראה חור שזבוח לפניו אחרי שהוכיחן ועמדו והרגוה והוא ג"כ בזאת הטענה כי קודם הערבות לא היה מקום להוכיח את חבירו באמרו מה איכפת לך אם נטיב דרכינו או לא נטיב ולכך הרגוהו ולכך לא רצה אהרן למאן בעשיית עגל ולפיכך כששאל משה לאהרן אמאי עשה את העגל לא אמר לו שחטא ועברת על ערבותיך שעדיין לא היה ערב עבורם רק אמר מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה ר"ל אף שלא נעשית ערב עבורם מ"מ לא היה לך לעשות להם רעה אחרי שלא עשו לך מאומה והיה תשובת אהרן בזה אני לא הטיתם כי אם הם ציוו לי ואמרו קום עשה לנו אלהים לכן אחר כך כרת השם ברית עמנו ועשינו ערבות זה לזה ומשום כך יכול כל א' וא' להוכיח את חבירו בדברים רכים וקשים ולגערו בנזיפה או לקבול עליו בב"ד ויענשוה על ככה והחוטא אין יכול לטעון מה איכפת לך כיון שהוא וכל משפחתו עריבים עבורו ובזה מיושב מה שהקשו המפרשים כיון שהקב"ה כרת עמנו ברית בחורב למאי הדר כרת עמנו משה ברית בערבות מואב ובדברינו יובן דהא כל ישראל עריבים זה בזה יליף לה בגמרא מדכתיב וכשלו איש באחיו ודרשינן איש בעון אחיו מלמד דכל ישראל עריבים זב"ז וממילא אמרינן אימת נעשה זה הערבות מסתמא בשעת כריתות ברית בחורב לפי זה הלא כל היכי דכתיב איש דרשינן איש ולא אשה וכן איש ולא קטן וא"כ ה"נ דכתיב איש דילפינן מיני' שנתפס איש בעון אחיו דמשמע דוקא איש ולא קטן ולא אשה וע"כ משום דבברית בחורב לא נתערבו אלא האנשים ולכן בא משה והוסיף בברית בערבות מואב שגם הנשים והטף יהיו עריבים כדי שיוכל יותר להוכיח כדדרשינן אתם נצבים היום כולכם וגו' כל איש ישראל נשיכם וטפכם וגו' לעברך בברית ודרשינן אתם נצבים היום כולכם כולכם עריבים זב"ז וגם הערבות הוא טובה אחרת דהכי איתא במדרש תנחומא אתם נצבים היום כולכם כולכם עריבים זב"ז ואפילו צדיק א' ביניכם כולכם עומדים בזכותו עכ"ל ונראה פי' משום דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות דכיון דמשום רשע א' עריבים כל הדור בעבורו כ"ש שבשביל צדיק א' יזכה כל הדור בעבורו אבל אי לאו הערבות לא היה הצדיק מגין על הדור ומשו"ה בחורב שלא נתערבו רק הזכרים הגדולים לא הי' הטף והנשים מגינים על הדור ובאמת הנשים הצדקניות יוכלו להגין על הדור כדאיתא דרש ר"ע בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלין ישראל ממצרים ולמטה נבאר מאי דוקא בזכות הנשים ואמאי קא' שבאותו דור ואין כאן מקומו ולכך הוסיף משה וכלל בערבות מואב גם הנשים והטף כדי שנזכה גם בצדיקות הנשים והטף וכן אנו אומרים עשה למען יונקי שדים שלא חטאו וגמולי חלב שלא פשעו ותינוקות שב"ר, וזהו תשובת ריב"ח לסד"א דשהמע"ה דמה יגיעת התורה כבוקע עצים מסיע אבנים יעצב בהם ובוקע עצים יסכן בהם ודרשו רז"ל על עוסקת התורה והיינו דקאמר זיל גברא לאגמא קטיל קמא טונא ולא מצי יכול ר"ל שבמעמד הר סיני שלא שמעו רק יו"ד דברות והיו יחידים באותו הפעם שלא היו עדיין עריבים זל"ז ולא היו מסייעין זל"ז ולא היו יכולין לקיימו והוסיף להם משפטים ומצות יתירות כיון שצריכין סיועת חבירו ונעשו עריבים זה לזה ועי"כ יתרבו התוכחה ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ויכלו לקיים תרי"ג מצות, וק"ל. יצא לן מזה שאנחנו ב"ח תמיד להשם ב"ה כי כל טובות שגמלנו עד הנה אינה אלא דרך הלואה אם נקיים התורה יהיה לפרעון ואף אם נאמר שבעשיית המצות פרענו החובות מ"מ ברגע שאנו חיים אחרי כן אנו נעשים בעלי חובות מלבד הערבות ואף שיש לנו שכר מצות מ"מ בעוה"ז אין לנו כלום כי שכירות אין משתלמת אלא לבסוף