אור לישרים רטו

ישראל יש להם חלק לעולם הבא וקשה איך שייך זה למאמר הקודם דבשלמא עד הנה דיבר לעורר הלבבות ליראת שמים שיראו מן העונש אבל במה שאמר והכל מתוקן לסעודה אינו מזרז לעבודת שמים כי אדרבה זה מוליד רפיון לעבודת שמים כיון שאפילו הרשע יש לו חלק עוה"ב כמו הצדיק א"כ ח"ו י"ל שמקרה א' לכולם לצדיק ולרשע, ולתרץ זאת נציע תחלה מה דאיתא בגמרא (ברכות) בוויכוח שנתווכחו ריב"ח עם סבא דבי אתינא שכתב המהרש"א שנתווכחו בענין אמונתינו והכחשם וכל השאלותיהם מפורשים דרך רמז ומשל ואינם כפי פשוטיהן כי אפילו לחכמי או"ה כמו סבא דבי אתינא שהיו מפורסמים בדורותם והיו מספרי' ששים גברי בוועד אחד עד שהקיסר טראיוס רצה לבטל דעת ריב"ח נגד דעתם לא ראוי לבלות זמן בדברי הבאי כנראה מפשוטיהן ק"ו שאין ראוי לריב"ח שהיה חכם מחכמינו ז"ל החכמים האמתיים כאשר באמת הוא יחידי נצחום איך יווכח בוויכוח ופלפול של הבל והש"ס יביאם א"ו שאינו רק משל וחידה ברמז להבין דברי חכמים וחידותם יש לי פי' אחר בהרבה שאלות ותשובות ממה שפי' המהרש"א ואין כאן מקומו לבאר כולם רק נבאר עתה שאלה אחת הנצרך לעניינינו והוא שאלו האי מאן דאוזיף וטריף מאי חזי דהדר מוזיף א"ל זיל גברא לאגמא קטיל קמא טינא ולא מצי בי' קטיל ומנח עלווה עד שמתרמי לי' אינשא דמידלי לי' ע"כ והוא לכאורה דברים של מה בכך ועוד שהתשובה אינו דומה להשאלה דבשלמא אלו שאלו האי מאן דאוזיף ולא מפרע מאי חזי דהדר מוזיף שפיר היה משיב דסבר שבמעותיו הב' ירוויח שיוכל לפרוע גם הלואה ראשונה דומיא דקטל קמי' טינא אבל השתא ששאלו האי מאן דאוזיף וטריף דמשמע שכבר טריף בע"כ של לוה גם בתשובתו מהמשל דקטיל קמי' טינא אינו מיושב, לכן נאמר שבדרך משל נתווכחו באמונה והמהרש"א מבארו על ימי הקץ עיי"ש, ולי נראה לבארו באופן אחר ששאלו ורצו להוכיח שאין תורה מן השמים ואמרו כי ידוע מה סאתם אומרים שלה' הארץ ומלואה ואנחני אוכלים ושותים ומתכסים וכל צרכינו אנו נוטלין ממה ששייך לה' וכ"ז ניתן לנו בהלוואה ומהו הפרעון שאנחנו פורעין לו יתברך הם מעשי העבודת התורה והמצות ולבאר זה נאמר כי מה שאנו נהנים מהעולם ומלואה אינו אלא בשכר העבודה אכן איתא במדרש תנחומא א"ר ירמי' בן אליעזר עתיד ב"ק להיות מתפוצצת בראש ההרים ואומר כל מי שפעל עם אל יבא ויטול שכרו ורוח הקודש צווחות מי הקדמני ואשלם מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית מי הפריש בכורות ומעשרות וקרבנות עד שלא נתתי לו צאן ע"כ ונמצא שתחלת מה שחנן השם אותנו לאו משכר העבודה היא דהא חנן אותנו קודם שעבדנוהו רק שניתן לנו דרך הלוואה ואפילו אחר שכבר קיימנו איזה מצות לכאורה אפשר שמה שאנו נהנין אח"כ אינו הלואה רק שכר על מצות הקודמת ואף שהיה הפרעון על טובת העוברות אפשר ששכר המצוה גדול מהטובות שכבר קיבל כאשר באמת שכר מצוה היא גדולה מאוד כי יפה שעה א' מקורות רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז אמנם כד דייקת תראה שכל הנאת עוה"ז אינה אלא דרך הלואה דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא כמו שדרז"ל על פסוק היום לעשותם ולא היום לקבל שכרם ונמצא שכל מעשה העבודה אינו אלא פרעון על הטובה שקבלנו והמותרו' שכר נקבל בעוה"ב ואם אנו מקיימין את כל אשר ציוונו אנו פורעין מה שהלוה לנו ובאם לאו הוא גובה מאתנו את כל שהלוה לנו רק שמה שאנו פורעין במעשינו הטובים הוא שנפרע מן האדם מדעתו וכשאין אנו פורעין נפרע מאתנו שלא מדעתינו, וכשנפרע ממנו שלא מדעתו נקרא טריפת והיינו דקא שאלו סד"א לריב"ח האי מאן דייזיף וטריף מאי חזי דהדר ייזיף וכוונו על מעמד הר סיני שניתן לנו י' דברות ולא קיימנוהו שעשינו העגל עד שהוצטרך לטרוף דהיינו שנהרגו ע"י בני לוי ג' אלפים איש מאי חזי דהדר ייזיף ר"ל על מה ניתן לנו דברות השניות ומכ"ש שא"א להאמין שניתן לכם מצות היתירות על יו"ד הדברות א"ו שאין תורה מן השמים ועל זה השיב להם שפיר והענין הוא כך דודאי האדם נברח במדות משונות מתנגדות זמ"ז דהיינו נפש המשכלת הממאס מותרי עוה"ז ונפש הבהמיות המתאווה כל גם הזכרון והשכחה הזריזות והעצלות וכדומיהן ולכך הזהירה התורה על מצות תוכחה מאוד מאוד כאמרם הוכיח תוכיח אפילו מאה פעמים ואפילו תלמיד לרב ומחו ב להוכיחו עד קללה או נזיפה או הכאה לפי שלאדם לבד קשה לו להיות בזכרונו תמיד ליראת הסם לכן יזכריהו חבירו בכל עת ולכך כרת הש"י