אור לישרים ריד

דאין לומר שלא למדו כלל דהא הי' בהם החרש והמסגר אלף ואמרו בגמ' שכיון שפתחו נעשו הכל כחרשים וכיון שסגרו שוב אינו פותח ואמאי קרי לי' תורתי לכן אמר שלא ברכו בתורה תחלה וקודם ברכה נקראת התורה על שמו של הקב"ה וק"ל. יצא לן מאלה הדברים שקבלת התוכחה מביא לחיים הנצחיים ומחזיר הכל למוטב ועזיבת התורה מונע קבלת התוכחה ונהירנא כד הווינא טלי' שכל מי שבשם ב"ב יכונה ואפילו דל מאוד רק שלא היה נצרך לבריות צמצם מזונותיו ושילם לאחד מידי שבוע בשבוע וקנה לו רבו שיבא בכל יום לביתו ללמוד עמו שעה או חצי שעה לפחות בכל יום ואז כשבאו אל המוסר קבלוה, אבל עתה אחר הגירוש נתבטל זה ועזיבת התורה מונע קבלת המוסר ומשו"ה נעשה הדור פרוץ מאוד כאשר נבאר למטה ואם תאמרו שמגודל עול מסים וארנונות וקושי הפרנסה א"א לקבוע עתים לתורה כי צריך לעסוק יומם ולילה במו"מ זה ליתא כי נהפוך הוא שביטל קביעת עתים גרם גודל עול מסים כמו שארז"ל כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ וכ"ש שאין להתנצל ולומר שאם אתן ללמדן עני מידי שבוע בשבוע דבר קצוב יאמרו שאם אין ביכולתי לעשות כן בודאי לא הייתי עושה ויחשבוני לאיש אמיד ואצטרך ליתן מס יותר מהראוי דזה ודאי הוא היפוך המשנה דלפי סברתו אם יפרוק עול תורה יפרוק ממנו עול מלכות ואם יקבל עול תורה יקבל עול מלכות וזה ודאי ליתא ומלבד המשנה מצד השכל ג"כ הוא בהיפוך דהא ישראל קדושים הם ומסתמא מקיימין מצות צדקה ונותנין מעשר מהריוח לעניים ואם נותנין לעניים בחנם בודאי יאמרו אם אין יכולת בידו לא יתן משא"כ מחלק מעשרות ללמדן עני ומתנה עמו שילמוד עמו כל יום או מגדל בניו אצל מלמד עני ומרבה שכרו כדי שישגיח על בניו וכן מרבה שכר לבחור עני המדריך בניו וכדומה לזה בזה אין ראי' שיש ביכולתו לעשות כן אלא שהוא צריך לעשות יותר מיכולתו כדי לגדל בניו לת"ת וכן הוא רוצה ללמוד בכל יום ויום ולקבוע עתים לתורה כחיוב המוטל על כל אדם מישראל והרי זה דומה למי שנאבד ממנו תפילין וקונה תפילין אחרים שאין זה ראיה שיש לו פרנסה בשופי כיון שהחיוב מוטל על כל אדם מישראל שיהיה לו תפילין ולא יצטרך להשאילן מאחרים והרבה שמחזירין על הפתחים עבור קניית תפילין כן הדבר הזה אם אדם רוצה להתנהג עצמו כאדם כשר מישראל וצריך להוציא ממון על זה אין זה ראיה שיש לו שפע ופרנסה דהא אפשר שמכלה מקרנו ובוטח בה' שימלא חסרונו ולמטה נבאר עוד שבלא"ה היא טענה כוזבת, לכן שמעו שמוע אלי וקנה לכם רב לקבוע עתים לתורה ותחי נפשיכם ר"ל שתפרנסו עצמיכם בקל ותחי הוא לשון מחיה ופרנסה כיון שתקבלו עליכם עול תורה פורק ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ או ותחי נפשיכם קאי על חיים הנצחיים שאם למדו תקבלו מוסר ותמצאו דרך חיים. איתא במשנה ט"ז פ"ג דאבות הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא וילוה והגבאים מחזירין תמיד בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ויש להם על מה שיסמכו והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה, ויש לדקדק טובא הא' דקאמר הכל נתון בערבון ועדיין לא קאמר ששום א' הלוה מאומה ולקמן גבי וכל הרוצה ללות יבא וילוה היה שייך לומר אח"כ והכל נתון בערבון, ועוד קאמר ומצודה פרוסה על כל החיים ואינו מובן הלא אין דרך מצודה לצוד מה שהוא תחת המצודה כ"א לצוד מה שהוא בא מלמעלה לתוכה וא"כ הול"ל ומצודה פרוסה תחת כל החיים, ועוד דקאמר החנות פתוח והחנוני מקיף ובתר הכי קאמר וכל הרוצה ללות יבא וילוה ואיך שייך לומר שהחנוני מקיף, ועוד קאמר והגבאים מחזירין תדיר ובלשונינו לא נקראו גבאים כ"א מי שיש אצלו דברים השייכים לרבים ולאו מי שגובה חובות מרבים ומה שגובין שייך לאחד כי אלו גובים מקרי וא"כ הול"ל והגובין מחזירין תדיר, ועוד דקאמר ויש להם על מה שיסמוכו מה סמיכות צריכין אותן הגבאים והול"ל ויש להם מה שצריכין לגבות וא"ל דר"ל דמשו"ה לוו כי' מפני שיש להם על מה שיסמוכו דהא דקאמר החנוני מקיף בלשון יחיד הול"ל בלשון יחיד ויש לו על מה שיסמוך ותיכף אחר החנוני הוי לי' לאומרו ואמאי המתין לאומרו בלשון רבים אחר שאמר והגבאין מחזירין וכו' ותו דקאמר והדין דין אמת קשה פשיטא מה"ת לומר שהדין אינו אמת וביותר קשה דמסיים והכל מתוקן לסעודה ופירשו בו המפרשים דר"ל שכל