אור לישרים ריב

אכן הרמב"ם פסק בהדיא המוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא ופסק בהדיא אחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ונראה לתרץ דדוקא ר' יוסף אמר כן לר"י לשיטתו אי לאו וכו' משא"כ לדידן לק"מ דהא דאמר ר' יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל פירש"י שהטעם הוא מפני דאין ברירה דמאן יימר שהאי חלק שנטלוה ראוי לו דלמא חלק חבירו ראוי לו וצ"ל שכל אחד ואחד נותן חלקו הראוי לו נגד חלקו שנטל והיינו כלקוחות ומשו"ה מחזירין זה לזה ולפ"ז קשה מאי דאמר ר' יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן וכו' הלא אפשר להביא ביכורים בע"א עפ"י מה דאיתא בגמרא (ב"ב קכ"ו) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין בסיף לשון מתנה דבריו קיימין, ולפי"ז קשה הלא אם האב מחלק נכסיו על פיו אותו חלק שחילק לכל א' הוא הראוי לו וא"כ לכאורה א"צ להחזיר זה לזה ביובל ובודאי בזמן שיובל נוהג רוב האבות היו חולקי' על פיו כדי שלא יצטרכו להחזירו זה לזה ביובל וא"כ לא הוי קנין פירות לכך מביא וקורא ואמאי קאמר לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד וכו', אמנם זה ליתא דממ"נ דאם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום ואם אמר בלשון מתנה הלא קיימ"ל מתנה ומכר חוזרות ביובל וא"כ אעפ"י שחילק נכסיו על פיו צריכין נמי להחזיר זל"ז ביובל אעפ"י שלא ריבה לאחד מ"מ שמא אותו החלק אין זה חלק הראוי לו, אמנם הרשב"ם פי' דהא דאי' שאם אמר בלשון ירושה בריבה לאחד ומיעט לאחד לא אמר כלום אתיא דלא כר"י בן ברוקא דאיתא במשנה דף ק"ל האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשנה במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ריב"ב אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימין ולפי"ז לריב"ב אם חילק נכסיו על פיו ואפילו ריבה לאחד דהלא כל א' ראוי ליורשו דבריו קיימין ואיתא התם אמר רבה הלכה כריב"ב וא"כ קושייתינו הנ"ל במ"ע דלמא חילק נכסיו על פיו בזמן שהיובל נוהג ואמרו בלשון ירושה כדי שלא יהי' צריכין להחזיר ביובל זל"ז ושפיר מייתי ביכורים אמנם איתא (שם קכ"ח) שלח ר' אבא כר' יוסף בר חמא האומר על תינוק בין הבנים נאמן ור' יוחנן אמר אינו נאמן מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר האומר על תינוק בין הבנים יירש כל נכסי נאמן כריב"ב ור' יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן ונמצא דר' אבא שלח לר' יוסף הך מימרא ולא ידעו לפרשו ואביי תלמידו פירשו וא"כ רי יוסף שמע דר"י לר"י לשיטתו דכיון דהוא פסק כרבנן שפיר קאמר אי לאו וכו' משא"כ לדידן דפסקינן כריב"ב לא קשה איך מצאנו ידינו ורגלינו ודברי הרמב"ם נכונים וק"ל. ועתה נבא ליישב במה שהתחלנו וניישב תחלה הא דאיתא בירושלמי בפ' כיצד מברכין ר' יחזקי' ר' ירמי' ר' אבין בשם ר"ש בן לקיש אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך אם אכלת וברכת כביכול כאלו משלך אכלת, ונראה דר"ל לשיטתו אמר הך דרשא דבגמ' דידן איתא שם ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ולכאורה אינו מובן הלא נוכל לתרץ רומי' דקרא בע"א דאי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף דמי וא"כ המוכר שדהו לפירות בודאי אותו קרקע שייך לשני ב"א דמאן דאית לי' הפירות יכול לקרות על האדמה אשר נתת כי משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי ולהמוכר דהיינו בעל הקרקע בודאי נמי שייך לומר אית לי' קרקע לענין לכתוב עליו פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות וכיון דשייך בקרקע הזה שני בעלי דברים א"כ לא קשיא רומי' דקרא דהא מה שנתן הקב"ה לאדם אין לו בה אלא קנין הפירות, והא ראי' דרש"י בחומש התחיל אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם אלא כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שלא יאמרו האומות לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו עכ"ל, ונמצא שאין הקב"ה נותן תמיד עד לעולם כי לפעמים הקב"ה נותן לאדם על זמן מיוחד וכשירצה נוטלה ממנו לא כאותן אשר מתגאין ושמו בזהב כסלם ובנוחונם שאם קבלו עשרם מאבותם יאמרו שהעשירות הוא להם עפ"י התולדה ולא ימוש מזרעם ואם קבלו עשרם ע"י עסקם יאמרו חכמתי עמדה לי וכחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה ודבר זה הוא עון גדול דכן כתב הרב ר' משה