אור לישרים ריא

וקלסוהו ולדעתי הוא דחוק מאוד רק לגודל הפליאה לא מצא פי' אחר לפרש מילת הגמרא בע"א ועוד האיך לא הבינו על מה אבדה הארץ הלא כל הנביאים מלא וגדוש במעשים רעים שנעשה בבית ראשון וביותר בעון זנות שהוא החמור שבכולם כאשר נבאר למטה בהדיא כתיב איש על אשת רעהו יצהלו וכן איש ואביו ילכו אל הנערה ואמאי על אלה לא היה לעזוב הארץ ועל שלא ברכו בתורה תחלה יהיה העונש חמור כ"כ שתעזוב הארץ ואע"ג דבאמת איתא במדרש וז"ל מצינו שוויתר הקב"ה על ע"א וג"ע וש"ד ולא וויתר על ביטול תורה, מ"מ קשה הא תינח על הקב"ה שהוא היה יכול לוותר כפי רצונו אבל על השאלה ששאל על מה אבדה הארץ קשה מה זו שאלה כיון שעברו כ"כ עבירות חמורות: ונראה דשלמה המע"ה אמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר המשיל בחכמתו המצוה לנר יחידי והתורה לאור המאיר לעולם והתוכחה לדרך חיים וכן הוא באמת שההולך לתוכח' מוסר הולך בדרך כבא לחיי עוה"ב חיים הנצחיים רק זה הוא דוקא אם מבין התוכחה ואז הוא מקבלו ובא ע"י כן לחיים הנצחיים אבל מי שאינו מבין התוכחה שקשה לו איזה קושי' בודאי אינו מקבלו ואיך בא לחיי עוה"ב עי"כ ואיך אמר שהתוכחה היא דרך חיים, אמנם נאמר דהבנת הלב קרוי בלשונינו הארת העין כמו שאנו מתפללים והאר עינינו בתורתיך דהיינו שתתן לי הבנת הלב להבין תורתיך וכן הוא הדרך החיים דאם אדם רוצה לילך לאיזה עיר ויש דרך סלולה לפניו לאותו עיר בודאי יודע האדם איך יבא למחוז חפצו רק הדרך הסלולה מהני אם האדם ההולך בה רואה אותו כגון שהוא הולך לאור היום או אפילו לאור הלבנה או אפילו אם יש לו נר יחידי אבל אם הולך בדרך ההוא באישון לילה ואפילה מה מהני שיש דרך סלולה לפניו אם אינו רואה אותו וכן הוא הדרך החיים דהיינו התוכחה שאם הוא מבין אותה ויש לו הארת עין אז הוא יודע איך לילך בדרך החיים אבל אם אין לו הארת עין לא מהני הדרך הסלולה לפניו לבא לחיים הנצחיים. ולכן הרשעים לא ילכו אל התוכחה כי הולכים בחושך כמ"ש דוד המלך ע"ה לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו וכן כשאנו רואים באדם יחידי שעובר עבירה שאז הוא בחושך כדכתיב והי' במחשיך מעשיהם אין ראוי להוכיחו בדברי ריצוי וכהראותו גנות המעשה אשר הוא עושה כי ודאי לא יניחו מלעשות כ"א צריך לגעור בו ולהכלימו או להזהירו שיענשהו בב"ד ואפשר שיפרש אבל בדברי תוכחה בודאי לא יפעול מאומה וכן אמר שהמע"ה אל תוכח לץ אבל אם אדם רואה בחבירו שהוא עושה איזה מצוה אז הזמן שיוכיחו ויאמר לו אחי אשריך שאתה עושה מצוה כזו אך שמעתי עליך שכזאת וכזאת עשית ואני רואה שאתה עוסקן במצות וא"כ ראוי לך להניח מעשים מגונים כאלה ואז יקבל תוכחתו, ונמצא שמחמת שעשה מצוה אחת הוי כאלו נר יחידי בידו ורואה הדרך הסלולה לפניו לבא לחיים הנצחיים היא התוכחת מוסר וכן כשאדם עושה איזה מצוה ראוי לו שיקח איזה ספר מהספרי מוסר בידו ויקרא בו איזה דפין ואז יכנסו באזניו, ולכן דמה שהמע"ה המצוה לנר שעי"כ רואה הדרך החיים לפניו אך כ"ז להוכיח אדם יחידי טוב להוכיחו בשעה שעושה איזה מצוה אבל מי שרוצה להוכיח ברבים איך יעשה שיאיר עיניהם לראות הדרך החיים ולכן אמר שזאת עצה היעוצה שיאיר עיניהם תחלה בדברי תורה שהתורה אור המאיר לרבים ואז יראו הדרך החיים היא התוכחת מוסר, ולכן אף אנו טרם שנאמר דברי מוסר נאמר תחלה דבר קטן מדברי תורה בהאי עניינא שנבא מתוכו לדברי מוסר. איתא בגמרא (גטין מ"ז) אתמר המוכר שדהו לפירות רב יוחנן אמר מביא וקורא ר"ל אמר מביא ואינו קורא ר"י אמר מביא וקורא קנין פירות כקנין גוף דמי ריש לקיש אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, ותו אית' שם א"ר יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבה"מ דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל ואיס"ד לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתא ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון, והקשה בתוס' ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו דקיימ"ל כריש לקיש דלאו כקנין הגוף דמי כדאמרינן בריש החולץ וקיימ"ל נמי דבאורייתא אין ברירה דבסוף מס' ביצה פסקינן כר' אושיע ורב נחמן דקיימ"ל כוותי' בדיני ומתרץ תוס' שני תירוצים הא' דאף דקיימ"ל דלאו כקנין הגוף דמי מ"מ י"ל דמביא וקורא גבי ביכורים או דאף דקיימ"ל דמדאורייתא אין ברירה מ"מ האחין שחלקו אין מחזירין זה לזה וכתבו טעם על כל א' מהם עי"ש,