אור לישרים כ

ואפי' נתדבקו בו הרבה חיצוני' ונשמתו מלוכלכת מאוד הכל יכול לתקן ע"י התשובה דהיינו שהנשמה יוטהר ויכובס מהכתים כאמור אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והצינורות שנסתמו בעונינו יפתחו וישפעו כבתחילה ואפי' יותר מזה אם עשה תשובה מאהבה שנעשו לו זדונות כזכיות וקליפות הנבראו בעונותיו ודבקו בו ינערו מן הארץ ויבריחו ממנו וזה נעשה גם בהשחתת זרעו אבל שיפעול בתשובה שהקדושה והשפע שפעל ע"י מעשי מצותיו שנשתפך אל הס"א שיוחזר לו כמקדם זה לא מצינו שהתשובה פועלת רק דבשאר עבירות א"צ לזה שלא נשתפך ע"י כלום רק שנסתמו השפע ממנו אבל לא ירד לס"א מידי משא"כ בעון השחתת זרעו שהשפחה יורשת גבירתה כנ"ל ז"א יכול לפעול ע"י התשובה כ"א שלא יפול יותר ויושפע לו כראוי מה שמקיים אחר התשובה אבל מה שכבר קיים לא יוכל התשובה לפעול כ"א צריך רחמים גדולים ע"י תפלות ותחנונים שהקב"ה יוציאם מהחיצונים ויוחזרו לקדושה וזהו תלוי בחסדו ית' כדכתיב (ישעי' נ"ח) וברחמים גדולים אקבצך משא"כ תיקן הפגם הנעשה ע"י התשובה כבר הבטיח הקב"ה שימינו פשוטה לקבל שבים, ונמצא שאין דברי הזוהר סותרים זא"ז דהא דקאמר לי' לך חובא בעלמא דלא אית לי' תשובה בר מהאי ר"ל דלכל עבירות אית לי' תשובה שיוכל לתקן שיהי' כמאז ומקדם וכאלו לא עברו והא דקאמר דבחילא דתיובתא תקיפא אית לי' תשובה היינו שיכול לתקן פגומו, ולקמן נבאר כמה צריך בעון הזה דוקא אף שאינו רק לתקן הפגם חילא דתיובתא תקיפא יותר משארי עונות וכן הא דהמתין הקב"ה לדור המבול דהיינו שיתקן הפגומין ומכאן והלאה חושבנא ודברי הזוהר מובנים. ובזה מתורץ נמי מה שהקשינו לעיל על הגמ' דכיון דבארנו שכל מעשי המצות אשר עשה לש"ש ע"י עון זה נופל לס"א ומשם יונקים כנ"ל ונמצא דבהאי עון מוסר עבודתו לס"א והוא נקרא אל זר כמש"ל הך גמ' על פ' לא יהי' בך אל זר והוי ממש עובד ע"ז כדיליף מתחת כל עץ רענן וק"ל. וא"כ אין צריך לטעם של ר' אסי שנקרא מומר שהיום א"ל עשה כך דבלא"ה נקרא מומר מפני שכבר עבד ע"ז אע"כ דר"א לא סבר דמעשי המצית נפלו בקליפות ומשו"ה הוכרח לומר הטעם שהיום א"ל וכו' ומה דשייך זה דוקא בהאי עון משום דכבר בארנו דבהאי עון נעשה מרכבה להס"ם ולילית ומשכנם בלב ובמוח שהם כלי המחשבה והבנה ומשו"ה בשארי עבירות אף אם יאמר לי וכו' לא יציית לי' כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות אבל בההיא עבירה ששולט היצה"ר בכלי מחשבתו והבנתו בודאי ישמע לו שכבר נכנס בו רוח שטות וקאמר בתר הכי דר"א אמר שאין מכניסן אותו וכו' וכבר בארנו דזה הוא מפני שנפלו מעשי המצות לתוך הס"א דאל"כ הי' מהכרח שיקבל שכרו, וכבר בארנו דר"א ל"ל הך סברא וא"כ קשיין אהדדי ומשו"ה קאמר הגמ' א"ד ר"ל דהך לישנא בתרא באמת ל"ל הטעם שנקרא מומר משום שהיום אומר לו וכו' רק משום שעבד ע"ז במעשי מצותיו וק"ל. ולא נשאר לנו לבאר בגמ' זו איך ומהו פי' סיום הפסו' כפי דרש של הגמ' וכן מה דחקי דהגמרא לומר א"ת, ובו יבואר נמי הא דאי' בזוהר פ' נח דעל האי עון לא מהני תשובה כ"א בחילא דתיובתא תקיפא ובארנו דהיינו לתקן הפגם וא"כ צריך ביאור הלא על כל עבירות צריך לעשות תשובת המשקל דהיינו שיסגף כ"כ שאלו הי' יודע שיצטרך לסגף כ"כ לא הי' עושה עבירה אפי' אי הי' מותר לעשות כן רק שיסגף עצמו אח"כ אפ"ה כא הי' עושה כן וא"כ למה גרע זה העון שישתנה בזה ואי מהני גם בזה מאי רבותא יותר משאר עונות. ונאמר לבאר דהנה הרופא טרם יצוה להחולי עסק הרפואות צריך להודיעו סיבות החולי כדי שיודיע להחולי שיסיר אותו סיבה דאל"כ לא מהני הרפואה, דכל מה שהרפואה מסיר החולי הסיבה מוסיף עליו חולי לכן אף אנו נאמר דסיבות הטומאה שמטמאה הלילית את האדם בלילה הוא הרהורי דיומא וכדאמרו ונשמרת מכל דבר רע שלא תהרהר ביום לבא לידי טומאה בלילה, ואף שבר"ח פי"ו מביא כמה סיבות הגורמים קרי כגון המברך ברכה לבטלה או שנדר ואינו מקיים וכדומה הרבה ונבאר לקמן בתיקונים מ"מ כל אלו המה הגרמים שיבואו במחשבתם הרהורים רעים דאין חלום אלא מהרהורי דיומא, ונמצא דהתולדה מכולם הם הרהורים רעים וצריך אני לבאר איך יוכל להסיר אותו הסיבה. והנה כ' חכמי הקבלה סגולה לטהר המחשבה לומר פ' סעפים שנאתי כי פי' סעפים הוא מחשבות ודמיונות וכבר בארנו שמחשבות והרהורים רעים באים מסים ולילי"ת יחד הם