אור לישרים רח

אל אלהים אחרים לכן זאת עצה היעוצה שנבקש חיי' ונכתוב על לוח לבינו את כל מה שאירע לנו ונקבל על עצמינו שנרחיק מאתנו המותרת כ"א לקיי' המין והקב"ה יבין מצפונינו ונבקש מאתו שישיב לנו המתנות אשר נאבד מאתנו דהיינו שימול את לבבינו הערל ולב טהור יברא לנו ורוח נכון יחדש בקרבינו ויאיר עינינו בתורתו וכן כל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו ירפא לעבודתו ויתן לנו די מחסורינו לבל נטרד בפרנסתינו וגם נוכל לעשות טוב עם חבירינו כדי שנהי' חביב בעיניהם וישמעו לדברינו ונזרזם לעשות חיל ללחום מלחמות ה' ונכבוש אויבי המלך הוא הס"ם הצורר הגדול שרו של עמלק ואם תשמעו לעצתי ותכתבו כל זה על לוח לביכם בלי ספק כשיבא הגיון לבבכם לפני ה' ייטיב לי בעבורכם וחיתה נפשי בגללכם ויעשו מחשבותיכם כדי שתוכלו להיות מאנשי מלחמתו ואם תכצחו אויביכם שכר פעולותיכם עין לא ראתה אלהים זולתיך וכ"ש הוא ממשל הנ"ל דבמשל הנ"ל אף שהשר עשה עצת הרופא והצליח ולמד אנשי חיילותיו טכסיסי מלחמה והצליח במלחמותיו מ"מ אפשר שטרם שובו לבית המלך כיון שהוא בשר ודם שמת בנתיים ונכזבה תוחלתו אשר קיווה לקבל כל הטוב מהמלך ואפי"ה אין לו להניח בשביל הספק הזה מלעשות שליחותו כ"ש אנו שהמלך הוא חי וקיים לנצח וכל טוב אשר הבטיח לעושי רצונו דבר א' מהם לא נעדר קל"ו שנקיים מאמרו, והיינו דקאמר השם להנביא ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל ר"ל כשהם מיושבים בדעתם וחפיצים לעשות רצונו אלא שהם מפחדים מפני רוע מעשיהם וחושבים שאויר עוה"ז גרם לכך ומפני כך כל הפשעים אינו אלא שגגות מפני טירוף דעתינו ואפי"ה ראינו פגם נשמותינו ואיך יערב לנו להחיות עוד כיון שעי"כ נהי' נמקי, אמנם לדבר דבר זה להיות לפני המלך לא נוכל כי ידענו שלא נוכל לבא לפני ממ"ה הקב"ה בבגדינו הצואים אשר לבשנו לנשמותינו והצורה הנפצע והנחבל לכן בקשנו שאחד מן מליצי היושר יאמר דבר זה עבורינו והיינו כן אמרתם לאמר ר"ל שיאמר אחר עבוריכם ונתן טעם ע"ז מפני שאנחנו עצמינו לא נוכל לבא לפני המלך כי פשעינו וחטואתינו עלינו ובם אנחנו נמקים שאין עלינו גרם הפשעים כ"א שגגות רק שאויר ארץ גורם פשעים ואפי"ה בם אנו נמקים אם כחי' עוד ואיך נתאווה להחיות והיינו דקאמר ואיך כחי' ובא התשובה ע"ז אמור אליהם חי אני נאום ה' אלקים ר"ל שאף שתמצאו חן שאסלח לכם מ"מ איפה תקבלו שכר הטוב הבטוח לכם אם תצליחו שאני חי וקיים לנצח ונאמן אני לשלם רב טוב הצפון לצדיקים אחר מיתתן ועוד שאין אני חפץ מיתת הרשע כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' ר"ל שאז יתחי' דמעיקרא הוי כמת ואחר ששב הרשע וחי' ישוב אלי נשמתו לקבל את הטוב ואז אחפוץ במיתתו ואם ישוב אלי קודם לכן אז אכעוס עליו, לכן קאמר עוד שובו מבית המדרש של הנביא לבתיכם ואם תאמרו כשנצא מאויר המקודש נשוב לחטוא אמר שאל תיראו מזה רק שובו מדרכיכם הרעים ר"ל תחזורו מרגילותיכם דהיינו המותרת והתענוגי עולם הזה ותתנהגו עצמיכם במדות הסתפקות ואל תלכו בתר תאותכם ותנצלו מכל חטא וקאמר ולמה תמותו בני ישראל ר"ל למה תתאוו למות מרוב הפחד שתוסיפו לחטא הלא תהיו נעדרים עכ"פ מן הרב טוב הצפון לצדיקים ופן מאמרו איך אפשר שנזכה לרב טוב הצפון הלא עד עתה כלינו שנותינו בהבל ועוונותינו רבו למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד השמים ובמה יכופר עוונותינו לכן אמר אמור אל בני עמיך ר"ל בני הרשעים צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו ונלמוד ממנו שאם היה כל ימיו ברשעו ועשה תשובה באחרונה לא יזכר לו שום רשע לכן קשה למה תמותו בית ישראל והא דגבי הצדיק כפל הענין נאמר דגבי הרשע מיד שנתן דעתו לשוב ותוהו על הראשונות לא יזכר לו שום רשע ומשום שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה ובאופן אחר יותר נקל לא נשכח הרשעות כי כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו משא"כ צדקת הצדיק שלא יוכל להחיות בה הוא בב' אופנים הא' מצד ערבות כשהיה יכול להוכיחו ולא הוכיח והרשע או בן רשע נענש שאז הוא כמו הצופה שחייו ונפש הרשע או בן רשע ודמו מהצופה נדרוש וזה הוא מקרי פשיעה דלאו בשביל הנאתו וטובתו מנעו מלהוכיחו אלא שנקל בעיניו מצות הוכיח תוכיח ואופן הב' כשאוחז מעשה אבותיו שנתפס בשביל אבותיו וזה לפי דעתו נקרא חטאת מפני שקרוב היא לשוגג ע"י שגבר תאוותו על שכלו והיינו דקאמר בתחלת הפסוק וצדקת הצדיק לא יוכל להצילו היינו מדין ערבות לכן קאמר ביום פשעו