אור לישרים רז

שתחבול בעצמה חבורות ופצעים ותקרע מלבושיה בקרעים קרעים ויטנפו בלכלוכי כתמים חשך מסחור תארה טומאתה בסולי' לא זכרה אחריתה אי' שכלתה ותבינתה ואיה בינתה אין זה כ"א רוע אויר המדינה אשר באה לתוכה תחת שהיתה בגבהי מרומים באה תוך ארץ טמאה ארץ העמים מלאה קליפות וחיצונים היא גרמה טירוף דעתה לכן לקחתי אתכם תוך בה"כ אוויר מקודש מקום מקדש מעט שאין רשות למנוול לבא הנה וראיתי שבאמת נתישבה דעתיכם ותקרעו לבבכם דמעות יזלו עיניכם ואני נכמרו רחמי עליכם ואני דואג אם נשוב אל המדינה שלא תחזרו לכמות שהיה ואם נשוב אל ממ"ה הקב"ה בודאי יכעוס עלינו ואף שהיינו שוגגים שאוויר ארץ עמים והשאור שבעיסה גרם לנו כל זאת מ"מ הרבה רופאים הזהירו אותנו בשעה שנתיישבה דעתינו קצת לעסוק בתורה ובמצות שהמה מיגנא ומצלי מכל חטא ועון והוא תבלין ליצה"ר ועל ידיהם נוכל לנצח האויב אשר גבר בעוונינו בתת סוף לאריכות גלותינו אך מרוב קלותינו בכבוד המלך אשר שלחנו הנה מיאנו ברפואות וראוי לנו לבכות ולהוריד דמעות ולזעוק מקירות לבינו ולדבר תחנונים לפני המלך שיסלח וימחול לנו על רע מעללינו ואנחנו יודעים שהרעינו לנפשינו ולנשמותינו ובהשקפה הראשונה הי' ראוי שלא נשוב למדינה אשר שלחנו למה לנו חיי הבלינו ותחת שנבקש החיי עוה"ז ראוי לנו לבחור במות אם אין דעתינו להטיב מעשינו הלא רשעי' בחייהם קרוים מתים קרוים דייקא שבאמת אינם כמתים אלא גרועים ממתים דאלו מתים חפשי כתיב בהו כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ולא יכול להרע לנשמתו יותר אבל הרשע בעוד שהוא חי כל יום ויום מגרע לנשמתו יותר ויותר כמו שדרשו רז"ל בב"ר פרשה ט' על פסוק שם רשעים חדלו רוגז שכל זמן שהרשעים בעולם הם מכעיסין להקב"ה הדא דכתיב הוגעתם ה' בדבריכם וכיון שהם מתים הם פוסקין מלהכעיס הד"ד שם רשעים חדלו רוגז שם חדלו מלהכעיס להקב"ה ונמצא שהרשע בחייו מאוד גרוע הוא ממת וא"כ היה טוב לרשע שלא יתפלל על חיים כי אדרבה שיתפלל על מותו ובהשקפה ראשונה ראוי לו להמית עצמו ולתקוע חרב בבטנו ואז בבא לפני ממ"ה הקב"ה יבכה ויתחנן לו ויאמר עתה נתחרטתי על כל מה שעשיתי במדינה אשר שלחתנו כי אויר ארץ העמים היתה מבלבלת שכלי וזה היה הגרם שהביאנו אל המעמד הגרוע הזה וע"כ מאסתי במדינה ההיא ובאתי אליך לבכות ולהתחנן למחול לי על כל מה שעשיתי ואפשר שהמלך מתוך גודל רחמנותיו ימחול ו סלח לי כך נראה בהשקפה הראשונה, אכן לא כן הוא מכמה טעמים כמש"ל במשל האחד שהנשמה אשר מלוכלכת כ"כ כמותה אין מניחין לבא אותה לפניו כי אין לבא לפני המלך בלבוש שק ק"ו בבגדים צואים אשר לבשה הנשמה והיא עצמה מליאה חבורות ופצעים אדרבה שונאיו המה מקטריגיו וחיצונים ידיחנו מדחי אל דחי ויקלעינו בכף הקלע ואף אם ינצל מזה ויבא לפני המלך מי יודע אם יקבל התנצלותו באשר שגלוי וידוע לפניו שכמה פעמים נתיישבה דעתו ומיאן ברפואות לקלותו בכבוד ממ"ה הקב"ה וגם החרטה אינו אלא מיראת עונשו אשר לא יוכל להמלט ממנו באשר שמסר בידו ולא בשביל אהבת כבוד ממ"ה הקב"ה ורצונו ואדרבה יכעוס עליו על שאחר שובו לסכלו מיאן בשליחות המלך ובא אליו שלא ברשות ולא המתין עד שיקראיהו אליו ואף אם יעמוד צדיק או מלאך מליץ אחד שימליץ עבורה לקחת נפשו מתוך הגוף וימחול על כל חטאים ופשעים אשר עשה בעוה"ז מ"מ יהיה נעדר מכל הטוב אשר היה מקבל אם היה נאמן בשליחתו אשר לטוב ההוא אין ערך אליו כמ"ש דהמע"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, לכן עתה איעץ לכם איך תעשו ואני חוזר מדעתי שאמרתי שהאויר עולם הזה ובפרט אויר ארץ עממים גרם לבלבל דעתינו לא כן הוא ויש לי הוכחה ע"ז שהרי עבדי המלך אשר שלח עמנו הם צדיקים ואנשי מעשה שבדורינו הלא המה כ"כ ממחצב עליון כמונו והם כמו כן עמנו במדינה הזאת ואפי' הכי המה מיושבים בשכלם והמה מוסיפים כל יום שכל ותבונה כמו שארז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן נוספת עליה' ואם איתא שהאויר ארץ עממים מבלבל שכל הנשמה גם להם היה אירע כמעשינו א"ו שאין זה מרוע אויר כ"א מריבוי אכילה ושתי' ותפנוקי השרים של מדינה אשר אנחנו נהוגים בהם מה שלא הורגלנו במדינה אשר באנו ממנה כי שם אין בו לא אכילה ולא שתי' ומשו"ה עבדי המלך אשר שלח עמנו המה צדיקים וחסידים שבדור אינם אוכלין ושותין רק כדי חיותן לכן לא נתבלבלה מחשבתם אבל אנחנו שהרדפנו אחר המותרות אבדנו את שכלנו וכן כתיב ואכל ושבע ודשן ופנה