אור לישרים רד

אמור אליהם חי אני נאום ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ויש לדקדק למאי צריך לישבע ע"ז כיון שהמיתה על חטא אינו אלא ברצון השם ב"ה ובידו להמית ולהחיות והיה די שיאמר שלא חפץ במות הרשע ועוד מלת וחיה הוא מיותר ועוד למה נכפל מלת שובו שובו והיה די באחד ועוד דקאמר ולמה תמותו בית ישראל כאלו הם חפצים למות והוא פלאי ואף שידעתי שיש רבים מבני עירנו שמחמת רוב דוחקם וצערם ומיעוט פרנסתן הם מחכי' למות אבל כבר אמרתי בפעם אחר שאינו אלא ממיעוט שכלם וקוצר השגתם כי מי יאמר להם שאחר מיתתן ייטיב להם הלא אפשר שיענשו בעונש היותר קשה ממה שסבלו בעוה"ז וטוב להם לקבל הכל באהבה מאת השם ב"ה ולחפש במעשיהם ולשוב מדרכיהם כדי להטיב באחריתם בעוה"ב ומה"ת לומר שכל בית ישראל לא ישיגו את זאת ויבקשו למות וקא' עוד ואתה בן אדם אמור אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו וקשה הלא כבר אמר שיאמרו לבית ישראל ואמאי צריך עוד אמירה חדשה שיאמר אל בני עמך ועוד דקאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו וקאמר נמי ההיפוך דהיינו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו ואמאי הדר קאמר וצדיק לא יוכל לחיות ביום חטאתו ועוד אמאי שינה לעיל קאמר לא תצילנו ולבסוף קאמר לא יוכל לחיות בה ולעיל קאמר ביום פשעו ולבסוף קאמר ביום חטאתו והלא דבר הוא ונאמר לתרץ כל אלו הדקדוקים ונציע תחלה משל א' להתעורר אותנו לבכות על איבוד ימינו בהבל ותוהו וגרמנו אריכות גלותינו וגלות השכינה השוכן אתנו תוך טומאותינו. משל לשר א' גדול וחשוב מאוד בעיני המלך והמלך היה משעשע עמו יום יום עד שהרבה משרי ועבדי המלך נתקנאו בו פעם אחת שלחו המלך לאחד ממדינותיו שישהה שם עד שיכירו אנשי המדינה ההיא את גודל מעלתו וחכמתו ויהי' חביב בעיניהם ודבריו יהיו נשמעים ואז יזרז מי שראוי להיות מאנשי מלחמתו להיות לבן חיל והוא יהיה להם לראש ושם ילמוד טכסיסי מלחמ' ואח"כ הוא ילמוד עם אנשיו אנשי הצבא את טכסיסי מלחמה כראוי לחיל המלך וטרם שנסע לשם נתן לו המלך מתנות גדולות ורבות והלבישו במלבושים נאים הוד ותפארה כדי שיהיה חביב בעיני בני המדינה ההיא ואיזה מעבדי המלך שלח עמו לשמשו ועשירות גדול נתן בידו כדי שיוכל לבזבז מאוד ולפתותם לעשות מלחמ' המלך ונגד זה נשבע למלך שיהיה נאמן בשליחתו, ואחר ששלחו מאתו נתעורר מלחמה גדולה בין המלך ואויבו גוי עז וגבר האויב להחריב את מדינתו והרג רוב מחניהו ונשבה המטרוניתא ובת יחידו והמלך מלט את נפשו במתי מעט, ויתנחם בחשבו שבזמן קצר יהיה השר בקי בטכסיסי המלחמה ויהיה לו חיל גדול מאוד מלומדי מלחמה והוא יפדה המטרוניתא ובתו יחידו מהשבי ויעשה נקמה באויבו וישחיתו עד שלא יזכר שמו עוד. אך נכזבה תוחלת המלך ויהי כאשר בא השר לאותו מדינה נשתגע וקרע מעליו כל בגדי הוד ויקרע לקרעים רבים וליכלכם בכתמים הרבה וכל המתנות אשר נתן לו המלך השליך החוצה וכן עשה עם כל הונו והלך ערום ויחף ברחובות קרי' וחבל בגופו חבורות ופצעים וכאשר נתוודע זה למלך נכמרו רחמיו עד שהתחיל לבכות מגודל רחמנותו עליו מה עשה המלך שלח סם רופא א' לרפאותו וכאשר בא לשם הרופא וציוה לקחת לו סמים המרים וקשים ומיני תחבושת והרבה רחיצות ולא רצה לעשות לו א' מהם ומיאן בכולם מחמת חסרון דעתו והרופא חזר לביתו בלי שום פעולה וכן עשה המלך הרבה פעמים ששלח רופא אחר רופא וכולם לא הועילו ואף שאיזה מהן עשו פעולה שנתיישבה דעתו לפי שעה ובשעה שנתיישבה דעתו הזהירו אותו שהם יודעים שלא תהא רפואה אשר עשו רפואה קיימת אם לא יקח סמים ומרקחת מרים וקשים והרבה מיני תחבושת ורחיצות מ"מ לגודל המרירות מיאן לקחתם ואף שספרו לו מגודל החורבן שנעשה במדינות המלך והמלך מקוה לעזרתו אפי"ה מיאן לקחת הרפואות עד שעמד רופא א' מעצמו ומתחכם בשכלו הלא זה הי' כל ימיו חכם מאוד ולא נרגש בו שום שינוי בשכלו כל זמן היותו אצל המלך ועתה נשתגע אין זה רק טבע האויר המדינה שהוא נגד מזגו לכן חשב שלא יועיל לו שם שום רפואה וגמר בדעתו להוציא הסר תחלה חוץ להמדינה ואח"כ לעשות לו רפואה, וזה לבד הועיל כי מיד כשבא חוץ להמדינה נתיישבה דעתו וראה עצמו קרוע ובלוע ובגדיו מלוכלכים בכל מיני כתמים וגופו מלא חבורות ופצעים ושאל