אור לישרים רג

פריך הגמרא ליתני תפלת ערב כל הלילה ומשני הא קמ"ל דתפלת ערבית רשות והנה לפי דברינו הנ"ל בדברי רב האי קשה הלא ממתניתין דלעיל מוכח דתפלת ערבית רשות דאם כאן מאי מספקא לי' לבניו של ר"ג וצ"ל כפירושינו הב' הנ"ל וא"כ מוכח שאינו יכול להשלים אלא בזמן תפלה הסמוכה, והנה לכאורה יל"ד על הגמרא דפריך וליתני תפלת ערב זמנה כל הלילה דלמא כן הוא כוונת התנא דתפלת שחרית אין זמנו כל היום וכן תפלת מנחה אבל תפלת ערבית זמנו כל הלילה וזה מקרי אין לו קבע שאינו קביעות בלילה אמנם לק"מ דהא גבי של מוספין קתני כל היום ולא קתני אין לו קבע לכן פריך שפיר דגם בתפלת ערב ה"ל למיתני תפלת ערב כל הלילה והן הן דברי המדרש דהשאלה הוא אם ביטל הרבה תפלות אם יכול להשלים ר"ל אם נאמר כדעת הרשב"א שיכול להשלים הרבה או כדעת הרמב"ם שאינו יכול להשלים אלא בזמן תפלה הסמוכה ועל זה משיב כך שנו חכמים וכו' ושל ערב אין לו קבע אבל מוספין כל היום ר"ל דגבי מוספין לא קתני אין לו קבע וקשה א"כ גבי תפלת ערב נמי לא ה"ל למיתני אין לו קבע א"ו דאתא לאשמעינן דתפלת ערבית רשות וקשה הלא זה מוכח מבניו של ר"ג וכנ"ל בדברי רב האי וצ"ל דמהתם לא מוכח מידי דאיכא למימר שהיו מסופקים במה שבטלו ק"ש של שחרית מיום שעבר ואם כן מוכח דאין זמן תשלומין אלא בזמן תפלה הסמוכה וכדעת הרמב"ם וק"ל. ועתה נבא ליישב שייכות הך שאלה בפסוק ואתם נצבים דהנה לכאורה ממעשה דבניו מוכח כדעת הרמב"ם שאינו יכול להשלים אלא בזמן התפלה הסמוכה דאל"כ מאי מספקא לי' אך נוכל לומר שהם לא ידעו זמן תפלת ערב ומשו"ה מספקא לי' אם הפסיד הברכות וכדברי רב האי אכן קשה עד האידנא לא שמיע להו וכו' וצ"ל דתפלת ערבית רשות וכיון דהיא רשות לא נפקא בהו מידי בזמנה דהא יכול להתפלל כל היום וכיון שכן מסתבר טפי לומר כדעת הרשב"א שיכול להשלים אפילו שלא בזמן תפלה הסמוכה וא"מ להך שאלה כלל אך כל זה א"א דלר"י כל אימת שירצה יכול להתפלל תפלת נדבה אא"א כדעת הר"י דדוקא בספק התפלל אומר ר"י הלואי וכו' צריכין אנו לומר כפי' הב' הנ"ל ומוכח כדעת הרמב"ם ולפי פשוטו אית לן למימר כדעת הר"י כי היכי דלא יפלוג ר"י על הא דאמר שמואל שם היה עומד להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה אך נגד זה יהיה מוכח דלא כהרשב"א וגם זה דוחק ומשו"ה מספקא לי' להשואל אם ביטל הרבה תפלות, והנה הטור בסי' קכ"ד הביא דברי ר"י דהא דאמר ר' יוחנן הלואי שיתפלל אדם אינו אלא בספק התפלל והקשה אמאי חוזר הש"ץ התפלה אעפ"י שכבר יצא ותי' שהוא עושה להוציא את מי שאינו בקי עכ"ל, והנה צריך פי' לפירושו דאטו משום להוציא את מי שאינו בקי יתפלל פעם אחד בחנם וכי אומרים לו לאדם חטא וכו', אמנם לק"מ דכמו שכתב הרא"ש דהטעם שבברכת המזון יכול להוציא אעפ"י שלא אכל כדי שביעה משום דכל ישראל עריבים זב"ז והחיוב מוטל עליו להוציא את אחרים ה"נ גבי תפלה דהחיוב של אינו בקי מוטל על הש"ץ להוציא מצד ערבות וכ"ז א"א דכל ישראל עריבים זה בזה שפיר נוכל לומר דאינו מתפלל תפלת נדבה אלא מספק ואפי"ה א"ש דהש"ץ מוציא את שאינו בקי אא"א דאין כל ישראל עריבין זב"ז מוכח מהא דש"צ מוציא את שאינו בקי שיכול להתפלל תפ"נ אפי' בודאי התפלל ושפיר נוכל לומר כדעת רשב"א שיכול להשלים הרבה תפלות והנה כבר הובאנו המדרש דנלמוד מאתם נצבים היום כולכם שכל ישראל עריבים זב"ז ושפיר נוכל לומר דר"י לא קאמר אלא בספק התפלל ושפיר שאל הלכה אדם מישראל שביטל הרבה תפלות וכו', וק"ל. ועתה נחזור לעניינינו לבאר שאר הפסוקים שהתחלנו בהם ועדיין לא בארנו ותחלה נדקדק בהם כדי לדעת מה שיתורץ בו עפ"י פירושינו דלא כפשוטו הא דקאמר ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו וגם אנחנו נמקים ואיך נחיה ולפ"פ שמיאנו בתשובה משום שלא האמינו שיוכלו להחיות ויש לדקדק הא' מה שכבר דקדקנו אמאי קרי להו הכא בית ישראל ובפרט שמיאנו הני בתשובה וא"כ לא היה לקוראם בשם החשוב ועוד מלת לאמר הוא מיותר במקום הזה ועוד מלת כי אין לו פירש ועוד כיון שלא האמינו שיחי' וע"כ שהמיתה הוא עונש על חטאם וא"כ מכ"ש שהיה להם ליזהר שלא יוסיפו חטא על פשע והנביא לא נזהר כ"א שיזהיר שלא יוסיפו חטא על פשע והנביא לא נזהר כ"א שיזהר הרשע מדרכו וא"כ גם לפי טענתם הוי להו שיצייתו לדבריו וקאמר עוד שהשם אמר