אור לישרים רב

הברכות א"ו מוכח כדברי רב האי גאון וק"ל. אמנם לכאורה א"א לומר כן שהם לא ידעו שזמן תפלת ערב כל הלילה דא"כ כמו דפריך בגמרא ועד האידנא לא שמיע להו על זמן ק"ש ה"נ קשה ועד האידנא לא שמיע להו זמן תפלת ערבית א"ו שידעו שזמן תפלת ערבית כל הלילה אע"ג דלא ידעו זמן הקטר חויא ולא הוי ידעי דהא בהא תלי' א"כ גם לדעת רב האי גאון הקושיא במ"ע אך נוכל לומר דדוקא על ק"ש ק' ועד אידנא לא שמיע להו משום שהוא חיוב דאו' אבל על תפלת ערבית לק"מ ועד אידנא לא שמיע להו משום דהא סברו תפלת ערבית רשות ומש"ה לא שאלו על זמן תפלת ערבית ואע"ג שכ' התוס' שאין לבטלו בחנם מ"מ לא נפקא להם מידי בזה דלכתחילה ודאי יתפלל תיכף אחר הלילה כמו שהובאנו לעיל דחכמים עשו סיג לדבריהם שיקרא ק"ש ויתפלל מיד כשיגיע זמנה ואם לא יהי' להם שהות אף אם יעבור זמן תפלת ערבית יוכלו להתפלל אח"כ דאמר ר"י הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו משא"כ גבי ק"ש וברכותי' לא שייך זה ופריך שפיר ועד אידנא לא שמיע להו ושפיר מוכח כדברי רב האי גאון אך כ"ז א"א דלר"י מותר להתפלל אימתי ומתי שירצה תפלת נדבה וכמ"ש הרשב"א שכן דעת ר"י ע"ש אא"א דר"י לא אמר אלא בספק התפלל אבל בחנם אין לו להתפלל וכמ"ש הר"י בפי' דברי הר"י ולפי"ז ממילא נמי שאין לו להתפלל תפלת נדבה אלא בזמן תפלה ודאי ליכא למימר כפירושינו הנ"ל ולפי"ז נוכל לומר דרב האי גאון סובר דכל אימת ומתי שירצה יכול להתפלל תפלת נדבה ומשו"ה ליק ועד אידנא לא שמיע להו ושפיר יכול לומר דמספקא להו אם הפסידו ברכות כיון שעבר זמן תפלה ומוכח כדברי רב האי אכן הרמב"ם שחולק על רב האי אפשר דסובר שאין יכול להתפלל תפלת נדבה אלא בזמן תפלה כנ"ל וא"כ ל"ל שבניו של ר"ג לא ידעו זמן תפלת ערבית כל הלילה עד האידנא לא שמיע להו בתמי' ומשום הכי חולק הרמב"ם על רב האי וסבור שכל היום לא הפסיד הברכות דגם א"א כרב האי אינו מיושב קושייתינו הנ"ל אך מ"מ צריכין אנו לתרץ קושיא הנ"ל לדעת הרמב"ם דמאי מספקא לי' ה"ל לקרות ק"ש בברכות ונ"ל דהרמב"ם לשיטתו יתרץ קושייתינו באופן אחר, דהנה בגמרא איתא גבי תפלת שחרית קיימ"ל כר"י דאין זמנה אלא עד ד' שעות אכן הטור כתב בסי' פ"ט דזמן תפלת שחרית נמשך עד סוף ד' שעות ואם עבר ולא התפלל עד אחר ד' שעות יתפלל עד חצות וכ' הב"י דטעמייהו דלא גרע מד' שעות עד חצות מאחר חצות שהגיע תפלת מנחה שיכול להשלים תפלת שחרית כ"ש שיכול להשלים תפלת שחרית אחר ד' שעות עד חצות וכ' על זה ונ"ל אחר ד' שעות אינו מתפלל אלא אם נתאחר מחמת טעות או אונס אבל הזיד ולא התפלל קודם ד' שעות אין מתפלל אח"כ דכיון דמדין טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ילפינן לה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון דוקא טעה אתמר אבל אם הזיד אין לה תשלומין, והנה אף אנו נא' דהנה הרמב"ם והרשב"א מחולקי' דהרשב"א סבור שיכול אדם להשלים התפלה שביטל בשוגג אפי' אחר כמה תפלות אבל הרמב"ם חולק עליו וסובר דאין יכיל להשלים התפלה שלא התפלל אלא אם נזכר בזמן התפלה סמוכה אבל נזכר אחר זמן תפלה הסמוכה אינו יכול להשלים וא"כ כמו שאינו יכול להשלים תפלת ערבית אחר שהגיע זמן תפלת מנחה ה"נ אין יכול להשלים תפלת ערבית אחר ד' שעות דדיו לבא מן הדין להיות כנדון, והנה רבינו חיי' כתב דק"ש שוה לתפלה לענין תשלומין שיכול להשלים ק"ש של שחרית אחר ק"ש של ערבית ממילא נמי שאחר שעבר זמן ק"ש של ערבית שוב אינו יכול להשלים ק"ש של שחרית ולפי"ז י"ל דבניו של ר"ג שבאו מבית המשתה לא קראו נמי ק"ש של שחרית מיום שעבר ובודאי לענין ק"ש של ערבית לא היו מסופקים דאף עבר זמנו לא הפסידו הברכות אלא דתליא בזה לענין ק"ש של שחרית דאם זמן ק"ש של ערבית כל הלילה א"כ עדיין יכולין להשלים ק"ש של ערבית ושאר הלילה אינו אלא זמן תשלומין ק"ש דערבית שוב אין יכול להשלים ק"ש של שחרית מיום שעבר והיינו ששאלו חכמים פליגא עליך יחיד ורבים וכו' ומתורצת קושייתינו הנ"ל גם לפי דעת הרמב"ם שחולק על רב האי דלשיטתו אזיל שפסק שאינו יכול להשלים אלא בתפלה סמוכה ומשום הכי סבור שלא הפסיד הברכות כל היום, וק"ל. היוצא מדברינו אלה דא"א דתפלת ערבית חובה ודאי ליכא למימר כפירושינו הנ"ל בדברי רב האי וצ"ל כפי' השני ומוכח דלא כהרשב"א שאינו יכול להשלים אלא בזמן תפלה הסמוכה והנה לקמן על מתני' דתפלת ערבית אין לה קבע