אור לישרים יט

ולדעתי לזה כיוונו מארי דרזין לומר קודם עשיית כל המצות לשם יחוד דקב"ה ושכינתי' ולכאורה אינו מובן הלא קיי"ל מצות א"צ כוונה ואף למ"ד מצות צריכות כוונה די שיתכוון שעושה זה לשם מצוה ולמאי צריך שיוציא בשפתיו ואף אם יוציא בשפתיו די אם אומר שעושה זה לשם מצוה ולמאי צ"ל מה שרוצה לפעול בעשיית המצוה הלא הפעולה תבוא ממילא ולדברינו יובן דהנה בארנו דמי שמשחית זרעו גורם שהשפע וקדושה אשר פעל ועשה דרך מעשה מצותיו נשתפך להס"א וא"כ יותר הי' עדיף שלא הי' מקיים שום מצוה ואעפ"י שהי' גרוע מאוד מאוד מ"מ עתה שקיים והשחית זרעו יותר גרוע שנשבה קדושה בין החיצונים ומעכב הגאולה והנה קיי"ל אפי' למ"ד מצות א"צ כוונה מכל מקום אם כוון שלא לצאת לא יצא, ובס' כבוד חכמים פרק י"ד כתב שונקטוריגים אינם יודעין מחשבות אדם כי אם הקב"ה לבדו, ולכן תקנו שיתוודה בפה כדי שלא יהי' פ"כ לב"ד לחלוק לכן יאמר שאינו מקיים המצוה כ"א לשם יחוד ואם לא יבא ח"ו לכלל יחוד אלא שישתפך ח"ו לא יהי' דבר זה שהוא עושה לשם מצוה והשפע אשר ירד ע"י עשיית אותן המצות צריכין לחזור למקורן ואעפ"י שעי"ז נתמעט השפע מציון וירושלים שלמעלה מ"מ יותר טוב ממנה שירד ח"ו לחיצונים והמבין יבין מדברינו מה שפעל יוסף במצרים שהוא בסוד הצדיק יסוד עולם המשביר בר לכל הארץ שבטרם בא הרעב קבל אוכל שדי העיר ונתן בתוכו וכתי' פ' מקץ והי' האוכל לפקדון לארץ. ועתה אחי ורעי ראו נא איך אנו צריכין לעשות תחבולה לבטל כל מעשה מצות שעשינו ואף אם יועיל התחבולה הזאת אין לך צרה גדולה מזו והיש מכאוב כמכאוב הזה שיהי' כל יגיעתינו במעשה המצות ח"ו לריק וע"ז תקנו שיאמר הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבינו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כי כתבו חכמי הקבלה שבכל פעם בהוצאות ז"ל מולידין שידין רוחין ולילין ונגעי ב"א המייסרים ומבהילים את אביהם אשר בראם אחרי מותו ולפעמים גם בחייהם והיינו דקאמר כשיפתח לבנו שנוכל לעבדו בלבב שלם איזה עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה וכשנתפלל בלבב שלם אז לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה והבן. היוצא מזה דעון זה גרע מכל עבירות לענין זה שבכל עבירות אעפ"י שפגם מאוד והשרה עליו רוח הס"א וגם למעלה עיכב השפע מלהשפיע אליו מ"מ מעשי מצותיו אשר עשה נשאר קיים שלא נתרוקן ממנו כלום להחיצונים ואחר שיקבל עונשו ויתמרק מכתמי עונותיו יזכה לחיי עוה"ב ויקבל שכר מצותיו, אכן עון של הוצאת זרע לא כן הוא אלא שכל מעשי המצות אשר פעל ועשה והמשיך הקדושה והטוב אל נקודת ציון נשתפך אל יניקת החיצונים ולא נשאר לו מאומה ואדרבה במעשי מצותיו נתן יניקה לס"א וזהו שאמר הזוהר הנ"ל שהובאנו לעיל כל חטאוי דב"נ כולהו חבלותא דילי' וחטאוי דאושיד זרעא מחבלי' לי' ומחבלי' ארעא ר"ל ארעא ארץ העליונה וק"ל. ובזה מבואר הזוהר פ' שמות כיון דלא אשתפך הקדושה אל הס"א כ"א ע"י השחתת זרע ועל ידי זה גברו החיצונים מש"ה על דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר פעולות החיצונים לקלקל ולהביא מיני פורעניות דהיינו חרבא כפנא ומותנא שהם מארי דדינא, ומש"ה דמי' נשמתי' דאזלי ומשטטא בעלמא ולא אשכחת נייחא כיון דכל מצוותיו בטלי' ומבוטלים ודאי ווי לי' לההוא ב"נ טב לי' דלא אתברי' בעלמא משא"כ בשארי עבירות ובזה מתורץ, דאין שום אדם יורד לגיהנם כ"א מי שהשחית זרעו דבשאר ישראל אין אור של גהינם שולטת בו וכדאי' בשלהי חגיגה אריב"ל פ"י אין אור של גהינם שולטת בו ק"ו ממזבח הזהב שאין עליו רק כעובי ד"ז כמה שנים אין אור שולטת בו פושעי ישראל המלאים מצות כרימון שנאמר כפלח הרמון רקתך א"ת רקתך אלא ריקנין שבך מלאים מצות כרמון עאכ"ו עכ"ל וא"כ אין יורד לגיהנם רק המשחית זרעו דעל השאר עבירות המצות מגינים עליהם משא"כ המשחית זרעו דלא נשאר לו שום מצוה, ומש"ה אומרים עליו אוי לרשע רע, וק"ל. ומש"ה נמי אין עולה משם כי לא נשאר לו שום מצוה שיעליהו משם ושיזכה בו לחיי עוה"ב ומש"ה נאמר עליהן אלה לדראון עולם כמבואר בזוהר פ' נח והיינו כמי דקאמר ולא חזי אפי' סכינתי' דשכר עוה"ב אינו אלא שנהנין מזיו השכינה וק"ל. ובזה מתורץ נמי סתירת הזוהר בעסק התשובה דודאי אין לך דבר שעומד בפני התשובה כי אף שיהיה העון גדול מאוד שפגם עד למעלה