אור לישרים קצט

הטף מצווה כלל מדאורייתא רק שמדרבנן האב חייב לחנכו אמנם נאמר שהערבות כולל ב' דברים הא' שאם יחטא א' וחבירו היה יכול להוכיחו הוא נתפס בעון חבירו והב' שאם א' נתפס בעון עצמו או בעון חבירו אף שאותו עון הוא מכופר במיתתו מ"מ חבירו שהיה יכול להוכיח ולא הוכיחו חייב בדמו של הנתפס כמו שאמר כאן ודמו מיד הצופה אדרוש והיינו דקאמר אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן אתון קיימין יומא דין כולכם ר"ל כמו שאתם חיים וקיימין היום כן אתם עריבים זה בזה שלא יתפס שום אחד באיזה עון כי אתם עריבין זה בזה בעד חייו וכן שלא יחטא והשתא ניחא שגם הגדולים עריבים בעד הקטנים שאם יתפוס ח"ו הטף בעון הגדולים דמם מיד הערב נדרש ואתי שפיר שהגדולים וטף עריבים זב"ז אך עכ"פ יצא לנו מזה שהגדולים הן עריבים זל"ז בעד חייו ושיהיה נתפס בעונו וכן הוא בהיפך אבל הגדולים עם הטף אין ערבותיהם שוות, שהגדול ערב בעד חיי הטף ואינו ערב שלא יחטא דאין על הטף חיוב כלל אבל הטף נתפס בעון הגדולים נמצא שהטף ערב בעד הגדולים שלא יחטאו ונמצא שאעפ"י זה ערב לזה וזה ערב לזה אין הערבות שוות וכן נשיכם דקחשיב קרא אין ערבות שוות שהנשים ערבים בעד אנשים על כל תרי"ג מצות אבל אנשים אינן כן שאינן ערבים בעד הנשים על כל תרי"ג מצות שהרי המה כמה וכמה מצות שהנשים פטורות וכן הא דקאמר וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך דקאי על גר תושב כמו לגר אשר בשעריך תתננה שאינו מצווה אלא על ז' מצות ונמצא שהגר ערב על תרי"ג מצות ואנחנו אינם עריבים בעדם כי אם על ז' מצות ונמצא שכל הני תלת הנזכרים בפסוק ב' אין ערבותיהם שוות משא"כ כל הנזכרים בפסוק ראשון הערבות שווה ומשו"ה פלגינהו לשני פסוקים וק"ל: וטרם שנקח המוסר היוצא מאלו הדברים נבאר תחלה לתרץ בלי שום הקדמה חדשה עוד הנה שלשה פסוקים הנשארים אשר יעדנו לתרץ טרם שנדקדק בפסוקים שמהם ולמטה דמאי דקאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ר"ל אתה שנביא ה' אתה ראוי שתהיה עתה צופה אפי' לחשובי' שבישראל וקאמר הטעם ושמעתי מפי דבר והזהרת אותם ר"ל שלא יצטרכו לפשפש במעשיהם ולסתפק משא"כ לצופה שאין יודע אלא דרך חיפושו ופשפש וא"כ הת"ח אין צריכין לו כי הם נמי יודעין לחפש ולפשפש רק עמי הארץ צריכין לו אלא שאתה תשמע מפי אותו דבר שיזהרו ממנו וקאמר עוד בשביל זאת אתה ראוי שתהיה צופה באמרי לרשע מות תמות ר"ל באם שאומר על רשע יחידי שימות תוכל להזהיר אותו הרשע בעצמו אשר אומר אליך משא"כ הצופה הנזכר לעיל אינו יודע להזהיר היחיד לבד כי אינו יודע על איזה נאמר למות דלאו כל רשעי' נדונין למיתה רק רשעים גמורים דא"כ בטלה הבחירה כאשר בארנו בדרוש אחר ולכך אינו יודע מי שימות ואינו יכול כי אם להרים קולו כשופר להגיד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם משא"כ אתה שנביא ה' אתה באמרי לרשע מות תמות תוכל להזהיר אותו שכבר נגזר עליו שימות אם לא ישוב וקרוב לודאי שישוב ומשו"ה קאמר גבי הנביא ודמו מידך אבקש ולעיל קאמר אדרוש שאינו כ"כ בהחלט כמו אבקש משום דשם אינו כ"כ ודאי שישוב כיון שאינו בודאי שאם לא ישוב ימות ולכך קאמר אדרוש דהיינו לבא עמו בטו"ת ולכך קאמר הכא נפשיך הצלת ולעיל לא קאמר שנפשו הציל משום דלעיל לא נתחייב הנפש בודאי שאינו אלא שנמלט מלתת דין וחשבון, וטרם שנתרץ יתר הפסוקי' נציע המוסר אשר יצא לנו מאלו הדברים שבזמן הנביאים היה מנהגם כשהגיע סמוך לר"ה העמידו עמי הארץ איש אחד ת"ח מסכונתם שיפשפש במעסיה' לכן קמתי אני שזה ימים לא כבירים היו פה מוכיחים רבים מ"מ לא משכונתינו היו ולא היו יודעים הקלקולים שבקהלתינו ואני רואה את עצמי בעין שכלי מחויב להזהיר אתכם ופן תאמרו איך אפשר שבימי הנביאים היה מנהגם להעמיד איש א' סמוך לר"ה שיפשפש במעשיהם א"כ אמאי נתבטל מנהג ההוא מישראל נאמר כי בימי הנביאים הקלים שבהם היו צריכין לחפש ולפשפש עד שימצאו איזה עין והעמי הארץ לא יוכל למצואו עד שהוצרכו ליקח איש א' לצופה להם אבל הדורות שאחריהם קלקלו יותר עד שלא הוצרכו לחפש רק היו מלאי' עון ולא הוצרכו לצופה ומשו"ה נתבטל המנהג ותן תתגאו ותאמרו מאחר שאמרתי שאני רואה בעין שכלי דמחויב שאהיה לכם במקום צופה שאכשר דרא וחזרתם להיות כדורם של נביאים שצריכים אתם לפשפש ולא תמצאו מבלעדי ולפחות תעו ותאמרו שאני טועה בכם ומחזיק אתכם בכך לא תעלה כזאת על דעתיכם הלא אני רואה ברחובות