אור לישרים קצג

שמחתו פי אמר אולי יתערב ויתהפך שמחתו לתוגה, אכן בשעת נסיעת וחזרת אבי הכלה לביתו דבלא"ה היה קשה הפרידה והיה קצת יגון אמר אל חתנו הנה שמחתי עד מאוד על גודל אהבתך שאהבת את בתי אך אני דואג שאם יזדמן שתכעוס עלי' לא תדע במה שירצותך אמר לו החתן אל תדאוג שזה לא יהיה לעולם אמר האב הנה ראיתי כהנה חו"כ שהיו שמחים בז' יה"מ מ"מ הזדמן שהתקוטטו אחר כך אמר החתן אליו איך תדמה בתך לשאר נשים הלא היא היפי' שבהם אע"ג שרבות בנות עשו חיל היא עולה על כולם, ועוד אעפ"י שראית הרבה פעמים חו"כ שהיו שמחים בז' יה"מ מ"מ לא ראית שהיה האהבה ואחוה ביניהם גדולה כ"כ כמו בינינו ואיך יתהפך האהבה גדולה, ועוד שלישית אספר לך מעשה אחת ממעשיה הטובים שעשתה שהוא כ"כ נפלאה שלא אוכל לשוכחה כל ימי חיי וחלילה לי אם אכעוס עלי' ואף אם ח"ו אכעוס עלי' בריצוי כל דהוא שתתרצה אותי בנעימות אמריה בודאי תחזור אהבתי לה כמקדם אמר האב אני מתיירא שמא מתוך הכעס תגרשה מבית פלטרין דילך ולא תוכל לרצות אותך בדברים כי לא תשמע נעימות אמריה אמר החתן אעפ"י שיהיה כך איעצך שתוכל לרצות אותי בג' דברים הא' אתן לך מלבוש שתתן לה ולא תלבוש כ"א בעת שתבקש ממני חסד וחנינה וכשתלבוש אותו מלבוש תלך לפני ביתי וראיתי בעד החלון במלבוש הזה אדע שהיא מבקשת חסד ורחמים ממני וארחם עליה והב' שתעשה איזה מעשה הדומה למעשה הטוב אשר ספרתי לך וכשאראה זה ממנה בלי ספק אזכור אותו מעשה הטוב שעשתה ויסכך רוגזי ואהבתי' והג' דמסתמא יהי' לה בנים קטנים שדרכן לשחוק ולעשות כדרך הגדולים ואותן בנים קטנים בודאי יהי' רשאין לכנוס לביתי ותלמדן לאותן הילדים שיעשו לפני מעשה חו"כ ועי"כ אזכור בשמחת הנשואין שהיה לי עמה ותחדש אהבתי לה וא"כ אל תדאוג על כעסי כי בקל תוכל לרצות אותי וכאשר שמע האב כך אמר אם אומר זאת העצות לבתי בשם החתן תצטער ותדאוג כי לפי דעתה אין החתן בגדר הזה שיכעוס עליה ואף אם יאמר לה משמי' דנפשי' זאת העצה תדאוג כיון שהאב מחשב שהחתן יכעוס פעם בודאי הוא מכיר אותו יותר ממה שהיא מכיר אותו, לכן אמר לה בסיגנון הזה בתי אני רואה גודל חיבת בעלך עליך ואתה יודע מזה שעתה אתה נחשבת בעיניו יותר מכל הנשים שבעולם ופן יבא העת שתסתפק אם עדיין חביבתו עליך כמאז, לכן איעצך שג' דברים אלו תעש' ויתוודע לך חביבתי' בזה הלשון אמר לה האב וממילא נודע לה שאם יכעוס עלי' שתעשה ג' דברים הנ"ל. הנמשל הוא כך החתן הוא הקב"ה והכלה הם כ"י וכן דימה שהיא ע"ה הקב"ה וכנסת ישראל לחתן וכלה כנודע ומרע"ה היה אבינו רעינו כידוע שהמלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו וכן צעק אלישע על אליהו אבי אבי רכב ישראל וא"כ משה רע"ה שלמד תורה לכל ישראל הי' אבינו והקדוש ב"ה נתגלה למשה בהר חורב כשישראל אז בגלות מצרים יוציאם ויביאם לכאן ויקבלו התורה וכשהביאם לשם וקבלו התורה זה היה החתונה וכן איתא במשנה דסוף תענית צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה דקאי על הקב"ה במלך שהשלום שלו בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מתן תורה וכל זמן שהיה מרע"ה אצלינו היה החיבה גדולה עד מאוד כדכתיב וה' האמירך היום ודרשו רז"ל אתם עשוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם אתם אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד רה"ק מצווחת בשמים מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ישראל אומרים מי כמוך באילים רה"ק מצווחת מן השמים אשריך ישראל מי כמוך וכן הרבה דברי דודים הנאמרי' בשיר השירים בשבח שאמר הקב"ה לישראל וקאי על דור המדבר וכן מה שאמרו הם להקב"ה וכל זמן שהיה מרע"ה אצלינו לא רצה לשאול איך יהי' לנו תקומה בגלותינו ואף שהיה יודע מרינו וקשה ערפינו דכתיב כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה מ"מ לא רצה לשאול על זה כדי שלא יתערב ויתהפך השמחה לתוגה אכן כשבא הזמן של משה לפטור מן העולם והיינו בלא"ה ביגון ואנחה וכן הקב"ה כ"י היה בצער כדאיתא בגמ' שהש"י היה בוכה בשעת מיתת משה אז הי' זמן לשאול להחתן מה שתעשה אם יכעוס עלי' ואף שהקב"ה הבטיחו דלא ישכח אהבת ישראל כדכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה מ"מ הפציר בו בהקב"ה הלא כבר הי' דור המבול ודור הפלגה שאעפ"י שמתחילה בראם מ"מ כתיב וינחם ה' כי עשה את האדם ובא התשובה על זה סמוך למיתת משה אשריך ישראל מי כמוך עם נושע וגו' ר"ל שאין לדמות ישראל