אור לישרים קצב

השוכן אתם בתוך טומאתם דהיינו אצל עדרי חבריך כמ"ש הכתוב ואני בתוך הגולה ומלת ואני מרמז על השכינה כידוע והיא יושבת אבילה ובדודה והיינו דקאמר שלמה אהיה גם אני כעני', ועתה כן אנחנו עתה לא לבד שאין לנו שדות וכרמים אלא שאין לנו במה להתפרנס או במה להתפרנס עוללינו וטפינו ואנחנו ממש לא כבד כצאן בלא רועה אלא ממש כצאן בלי מרעה ואנחנו רובצים כצאן בצהרים שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו ואין לנו מקום להמלט מחום השרב והשמש ועתה בוודאי משה רע"ה רעי' מהימנה יושב כאשה אבילה המקוננת ומיללת לכן נדמה בנפשינו כאלו באזנינו שמענו משה רע"ה רועה נאמן וגם השכינה מיללת ומקוננת לעורר אותנו בבכי לכן תרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים איך נפלנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בימי מרע"ה היינו קבוצים יחד ורועה אחד לכולנו בלי שום דאגה ותוגה בעולם שלא חסרנו דבר שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בציקה, וראו איך היה מרע"ה רועה נאמן לא כבד שהשגיח כל ימי חייו על בני דורו והתפלל תמיד על הצלחתם אלא שאפילו בשעת מיתתו שהי' קשה עליו עד מאוד כנזכר במדרשות השגיח והתפלל גם על דורינו צעק שלמה אהיה כעטי' וגו', עתה אנחנו מפוזרים ומפורדים בין העמים ומפגיע אין בעדינו וכ"ש שאין מפגיע בעד הדור הבא אחרינו שהם עוללינו וטפינו הלא הדורות הולכים ומתמעטין ואם הם בכו בשעת מיתת משה רע"ה כדכתיב ויבכו בני ישראל את משה למ"ד יום אעפ"י שראו שהעמיד להם יהושע שהוא מלא חכמה מ"מ בכו הא' על צער רבם שלא נעשה מבוקשו שנתאווה לכנוס לארץ והב' שלא ידעו עדיין אם יהושע יעמוד בפרץ לפניהם כמרע"ה והג' שאעפ"י שיהושע היה ממלא מקומו של משה בחכמה מ"מ בנבואה לא קם כמשה אשר דיבר ה' אתו פא"פ ועל איבוד המעלה הזאת בכו ואם הם בכו על צער רבם האיך יש לנו לבכות על צער רבותינו הם תנאים רבים ואמוראים ורבנן סבראי והגאונים והפוסקים ראשונים ואחרונים זה שבעה עשרה מאות שנה שכולם נתאוו והתפללו לכנוס לארץ ולא זכו לכך בחייהם: ואם הם בכו שהסתפקו אם יהושע יעמוד בפרץ לפניהם איך יש לנו לבכות שאנחנו יודעים בודאי שאין לנו מי שיעמוד בפרץ לפנינו ואם הם בכו על מעלות הנבואה הגדולה שנקח מאתם אעפ"י שנשארו הרבה נביאים איך יש לנו לבכות שלא נשאר לנו נביא וחוזה כלל והחכמה הולכת ומתמעטת תנאי' לאמוראי' ולרבנן סבראי ולהגאוני' ולהפוסקי' ראשונים ואחרונים ועתה בדורינו אף אם יעשה גדול אחד על הל' אחד כמה וכמה השגת יש ויש שאין אנחנו יכולים לירד לסוף דעתו, וכל דור ודור נעשה יותר יתום משלפניו מה יהיה אחריתינו איה איפו תקוותינו. לכן שמעו נא מה כתיב בתרי' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים ומפרש ת"י וז"ל אמר קב"ה למשה נביא אבעיא להון לאמחסי גלותא כנישתא דמתילא כריבא שפירתא ודנפשי תהא רחים לה תהא מהלכא באורחיהון דצדיקא ותהא מוסדרא צלותא על פום ברזילהא ומדברא דרהא ותהי מאלפא כבנהא דמתילין לגדיי עדין למהך לבית כנשתא ולבית מדרשא ובההיא דוכתא יהוין מתפרנסין בגלותא עד זמן דאשלח מלכא מסיח' ויהי מדבר יתהן בניח על משכניהון הוא מקדשא דיבני להון דוד ושלמה רעיא דישראל, ולהבין איך אמר למשה בלשון נוכח כאלו מדבר עם ישראל יבואר עפ"י משל ויתורץ נמי מאין הוציא הת"י שמשה סמוך למיתתו אמר הגידה לי וגם אמאי מתרגם לה על הגלות הלא מלבד הגלות היו לישראל צרות רבות דבר חרב ורעב גם אינו מובן לפי' הת"י מאי קאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים דלא מפרש מה שלא תדע. נציע משל לחתן וכלה שהכלה היתה ממדינה אחרת וכשהגיע זמן הנשואין בא אבי הכלה עם הכלה אל החתן לעירו ונכנסו לחופה ואבי הכלה היה השושבין ושמחו בז' ימי המשתה והיו אהובים ומחבבים זא"ז בתכלית ההפלגה וכל אחד משבח להשני שאין כמותו עוד, והנה אבי הכלה ראה גודל האהבה שיש להחתן על בתו הכלה שמח שמחה גדולה עד מאוד מ"מ העלה על לבו הלא הרבה יש חו"כ שמחבבים זא"ז בז' יה"מ ואפי"ה הי' הזמן מהזמנים שנפלו קטטה ביניהם ואולי אם יזדמן כך לבתי אינו יודע במה שתרציהו, ובפרט שהאב הי' יודע בבתו אף שיש לה כל המעלות ומידות טובות יש לה מדה אחת רעה שהיא עקשנית ודבר זה עדיין אינו מרגיש בה החתן אף שאפשר שלא תתעקשו נגדו מ"מ למיחש מיהו בעי ופן ישנאיה ומ"מ לא רצה אבי הכלה לשאלו על ככה בעת