אור לישרים קפז

לי כלים ארון ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים א"ל בצל אל היית וידעת אר"י אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים כתיב הכא ו מלא אותו רוח אלקים וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב בדעתו תהומות נבקעו, והנה יש לדקדק הא' איך שייך לומר שבצלאל ע"ש חכמתו נקרא וכי בשביל שאלה זאת ששאל להיכן אכניסם יהיה נקרא בשם חכם הלא יותר ראוי לקרא בשם נביא ומה דכתיב שמלא אותו בחכמה ובתבונה הוא בשביל שאר חכמות שעשה מעשה המשכן וע"ז לא רמז שם בצלאל ועוד מאי לשון שאמר בצל אל וידעת אמאי צריך לזה שיהיה דוקא בצל אל ועוד הא דקאמר יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ אמאי קאמר לצרף אותיות שנבראו בהם וכו' ה"ל לומר יודע היה אותיות שנבראו בהם וכו' ומה ל' לצרף. ולבאר נציע תחלה דבר פלא בשם הגאון מ"ו שמשון איסנורפלי' זצ"ל מעניינא דסדרא דאיתא (יומא ע"ג) אורים ותומים כיצד נעשית ר' יוחנן אמר בילטות רשב"ל אמר מצטרפות ופריך והא לא כתיב בי' צ' א"ר שמואל ב"י אברהם יצחק יעקב כתיב שם ופריך והא לא כתיב בי' ט' א"ר אב"י שבטי ישורון כתיב שם. ומקשין העולם דקודם שמתרץ שאברהם יצחק ויעקב כתיב שם ה"ל להקשות והא לא כתיב בי' חי"ת וטי"ת ולמה התחיל רק מצ' וגם על ר"ש ב"י קשה דמתרץ דאי"ו כתיב שם ואיך לא אסיק אדעתי' דגם ט' לא הוי כתיב בי' והל"ל אי"ו שבטי ישורון כתוב שם, ונראה לתרץ דהנה הגמרא פריך מתיבי כל כהן שמדבר בר"הק ושכינה שורה עליו שואלין בו שהרי שאל צדוק ועלה ושאל אביתר ולא עלה לו שנאמר ויעל אביתר ומתרץ דמסייעי' סיוע בהדי', והנה יל"ד האחד דלפי פשוטו הא דפריך הא לא כתיב בי' צ' וכן הא לא כתיב בי' ט' לא פריך אלא לרשב"ל אבל לר' יוחנן דאמר בולטות י"ל דטרם שבא האות השני חזר אות הראשון לאחורו וא"כ כשיצטרך צדיק בא מ"ם ונו"ן וכדומה בשאר אותיות אכן למ"ד מצטרפות צ"ל שהתיבה כולה באה ביחד ופריך שפיר והא לא כתיב בי' צ' ומה שפריך מברייתא דכל כהן שמדבר ברה"ק פריך אתרווייהו אין הסוגי' דגמרא כך דבכ"מ פריך מעיקרא מה דקשה אתרווייהו ואח"כ פריך מה דקשה על אחד מהן ועוד מה ס"ד דמקשין דלא הבין דאיכא לשנוי דמסעי' סיוע בהדי', ונ"ל דהנה לכאורה אין מקום להק' כלל שלא מצינו ח' ט' צ' ק' דהנה נוכל לומר שהיה להם סימנים דהנה מצינו באותיות השבטים שכמה הם כפולים ואיזה מהם הם ששה פעמים ו' כ' הם שבעה פעמים וא"כ אפשר שהיו יודעין שאם תבא א' מראובן אז היא מורה על א' אכן כשתבא א' מאשר אז היא מורה על אות הראשון שלא נכתב כאן דהיינו ח' וכן בב' של ראובן היה מרמז על הב' וב' של זבולון היה מרמז על הט' וכן כולם, אמנם הסימנים אלו מסתבר להיות בד' אופנים הא' כאשר בארנו שהסימנים היו כסדר אלפ"א בית"א שהאל"ף כפולה מורה על ח' והב' כפולה מורה ט' וד' כפולה מורה על צ' דהג' לא היה כפולה או שהיה כסדר האותיות של השבטים דהיינו שהוי"ו היא הכפולה ראשונה היה במקום ח' והנ' היא הכפולה שני' היא במקום ט' וכ"כ או נאמר דמכל הכפולים לא היה סימנים כלל דשמא יצטרכו לאותיות כפולים בתיבה אחת רק שהיה לוקחים מאותן שהי' הרבה פעמים כפולים דהיינו הוי"ו היו"ד והנו"ן שהם שבעה פעמים כפולים דודאי לא יצטרכו לתיבה אחת מרובה אותיות כפולות כ"כ, והד' כיון שהיו בהם שני דלתי"ן ידעו כשבאה הד' שני' הוא כאילו באה שני דלתי"ן והוא מורה על ח' וכן כולם וכיון שיש לפרש בד' אופנים פריך שפיר דאיך יודע כל כהן הסימנים הנכון אך נוכל לומר דאף דאנן לא ידעינן מ"מ כל כהן מסר לכהן שלאחריו הסימנים הנכון והשתא לפי"ז מתורץ הא דלא היה קשה לי' מעיקרא מכל כהן שאין בו רה"ק דאיכא למימר דהכהן גדול לא מסר זה לכל הכהנים אלא למי שהיה ראוי להיות כה"ג אחריו והכהן גדול ידע שהוא ראוי להיות תחתיו מכח שראה שהיה מדבר ברה"ק ושכינה שורה עליו מסר לו הסימנים ולכך אין שואלין אלא לאותו הכהן אבל אם אין שכינה שורה עליו בודאי לא מסר הכ"ג הסימנים ואינו יודע להשיב ומשו"ה סלקו לאביתר ומינו תחתיו צדוק דאביתר ברח מאביו ע"י הריגת נוב עיר הכהנים ואפשר שעדיין לא נמסרו לו הסימנים ומשו"ה לא ידע עד שהוצרכו למנות תחתיו צדוק אך ע"ז קשה הלא כבר הוזכר פעמים רבות שהשיב אביתר עפ"י אורים ותומים אך נוכל לומר מה שהשיב היה באותיות שהיו נכתבין בשמות