אור לישרים קפו

ועוד אחת נציע דלכאורה אינו מובן מנ"ל שנסתם ממנו מה"ח דאע"ג דא"ל דמחמת מיעוט כחו לא אוכל לצו"ל דכתיב ויעל משה וגו' מ"מ נוכל לפרש שלא יוכל עוד להנהיג את ישראל וזה נקרא יציאה וביאה כדכתיב יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ולאו משום תשישת כחו אלא מפני שקרוב קיצו, אמנם כיון שכבר אמר בן ק"כ שנה אנכי היום ודרשינן מיני' שביום שמת בו ביום נולד ומדקאמר היום היינו היום מלאו ימי ושנותי ואם כן כיון שכבר אמר שקרב קיצו פשיטא שאינו יכול לצאת ולבא לפניהם עוד ולמאי צ"ל לא אוכל עוד לצו"ל א"ו היינו בד"ת, היוצא מזה דמכח מה שדרשינן מהיום מלאו ימי ושנותי מוכח דלא אוכל לצו"ל היינו בד"ת משא"כ אי לא הוי דרשינן מהיום מלאו ימי ושנותי ה"א דלצו"ל היינו לפניהם וכאן הודיע קיצו ואי הייתי אומר כן היה מיתתו מפלת ישראל כיון שלא היה נסתם ממנו מעיינות החכמה, ועתה אתי שפיר דברי הגמרא כשנפל פור בירח אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה רבם ר"ל שהוא היה סבור שבשעת מיתתו היה רבם ולא היה להם אז רבי אחר ומשו"ה חשב שמיתתו הי' מפלת ישראל לכן קאמר הגמרא ולא ידע שבז' אדר מת משה משה דייקא שלא היה אז רבינו שכבר נסתם ממנו מה"ח כדילפינן שלא אוכל עוד לצו"ל אלא הוון היה סבר לצו"ל ממש ומשו"ה לא היה יודע נמי שביום שמת נולד דאיהו לא ידע מהדרש היום מלאו ימי ושנותי שכאן הודיע קיצו ומשו"ה סבר שלא אוכל לצו"ל ממש ולאו בד"ת כנ"ל ושמח וטעה: היוצא מדברינו דסמוך למיתת מרע"ה נסתמו מה"ח ויהושע היה אז גדול ממנו בחכמה ואיתא במדרש תנחומא על אלה הדברים אשר דיבר משה משל למה"ד לזקן שהוא סמוך למות קרא ללבלר שיכתוב נכסיו לבניו כיון שבא הלבלר התחיל לצוות לבניו ונותן לכל א' וא' לפי חלקו אמרו בניו ללבלר ברור לנו דייתוקי' א"ל אינה נבררת אלא בשעה שאני אומר לכם שנשאל לזקן את דבריו פעם וסתים התחיל הלבלר אלו העומדים לפניך בניך הם א"ל הן בית זה שלך א"ל הן באיזה שכונה אתה נתון א"ל בשכונת פלוני אמר הלבלר ליורשיו עכשיו הדייתיקי קיים. כך בסוף מ' שנה כשבא משה להוכיח את ישראל התחילו ישראל מהרהרין לומר תאמר שהוא אינה בדעתו בסוף שנה שהרגיש כך א"ל חייכם שאני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אני ואתם נתונים והוא אומר במדבר ובאיזה מדבר והוא בערבה מול סוף מי הם שכיניו והוא אומר בין לבן ובין תופל עכ"ל, וגם על הברכות שחילק משה לכל שבט ושבט הי' ממש כמו הדייתיקי ואלו היה כבר נסתם ממנו מעה"ח לא היה מקום להברכות לחול אמנם שברכם סמוך למיתתו מ"מ עדיין לא נסתם ממנו מעה"ח והראי' שעדיין עשה משפטיו עם ישראל אשר ע"כ נקרא איש אלהים, והיינו דקאמר וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלקים לפני מותו ר"ל דאעפ"י שברכם סמוך למותו מ"מ לא ברכם סמוך כ"כ עד שנסתם ממנו מע"הח אלא היה עדיין גברא דיינא. והיינו נמי הא דקאמר דהמע"ה שסידר י"א קאפיטל שהתפלל משה נגד י"א שבטים שבירך ושמא כמו שהברכות היה סמוך למיתתו כן התפילה שהתפלל על ישראל סמוך למותו ואפשר שאז כבר נסתמו ממנו מעיינות החכמה ולא היה התפלה ראוי אליו כמ"ש לעיל שיהושע אז גדול ממנו ולא ראוי אליו שיתפלל על ישראל ויותר היה ראוי שיהושע יתפלל על ישראל לכן קאמר שלא היה סמוך למיתתו כ"כ אלא עדיין הי' איש אלקים וק"ל. והנה כבר אמרנו על המשמיעים מוסר לקהל עדתם שנהגו לומר בו דברי חדושי תורה טעמים רבים ועתה נודע לי טעם חדש ממדרש הנ"ל דמי לנו גדול ממשה ואפי"ה כשבא להוכיח את ישראל הוצרך להראות שלא נטרפה דעתו ק"ו אנן יתמי דיתמי כשנבא להוכיח בקל יאמר שנטרפה דעתינו ח"ו לכן צריכין אנו להראות שנוכל לצאת ולבא ולישא וליתן בד"ת, ולכן גם עתה בהאי ענינא שנבאר הב' פסוקים אשר לקחנו באשראי נאמר בו מחידושי תורה באשר שהוא מעניינא דסדרא שלפנינו וממנו תראה שדעתי צלולה מאז ולבאר אלו הפסוקים נציע הא דאיתא (ברכות כ"ה) אמר ר' יהונתן בצלאל ע"ש חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה ואמר להיפוך כלים ארון ומשכן א"ל משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה