אור לישרים קפד

כ"א באמירת המילות באר הטיב ואינם חפצים בסיועת המשוררים ולא יצטרכו לפנות אנה ואנה ואז ירצה החשוב שבהם להיות שלוחם והיינו דקאמר יעשו לפני כסדר הזה ר"ל שבציבור הדבר תלוי שיעשה הש"ץ כסדר הזה אך כל זה אם הקב"ה נתעטף כש"ץ שפיר נלמוד שמסתמא להראות לו למשה שככה יעשו ישראל אבל מנ"ל שנתעטף הקב"ה כש"ץ ולכן קאמר על פסוק ויעבור ה' על פניו ויקרא אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו ר"ל דלא שייך לומר ויקרא אלא על דבר שכתוב כנ"ל, או נאמר מדכתיב ויקרא משמע שי"ג מדות הי' כתובים לפניו ואלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו בע"פ וקשה אמאי צריך זה גבי הקב"ה הלא עשרת הדברות נאמרין בע"פ לכן קאמר שנתעטף כש"ץ ומשום הכי קרי מתוך הכתב שהש"ץ אסור לומר דבר שבכתב בע"פ ומפני מה נתעטף אלא ודאי כדי שישראל יעשו לפניו כסדר הזה. ועתה נחזי אנן אם אנחנו עושין כסדר הזה הלא אנו רואין שלא לבד שאין אנו בוחרין החשוב שבציבור אלא שהרבה מהם אינם יודעים פי' המלות ואפשר שיש מהם שאינם יודעים לקרות ומהם אעפ"י שיודעים לקרות מבליע קצתו והקלקול שנעשו עם ירדת הש"ץ עם המשוררים גלוי ומפורסם שעי"כ כל מחשבתו של הש"ץ עליהם ועי"כ מראה פנים לכל צד ואינו מביט בסידר שלפניו ואומר דברים שבכתב בע"פ אף על פי שאינו רשאי ולדעתי זה העיקר גרם של אריכות גלותינו והראי' שכל הדברים אשר נפרץ בקצת קהילות המה מגודרים במקומות אחרים דרך משל כאן נפרץ ישיבות בתי כנסיות של ע"ה המוציאין את האדם מן העולם דהיינו בבתי משתאות קאפע ושכר וזה לא נעשה ביתר קהילות גדולות, ובהיפוך בכמה קהילות נפרץ במחולות בחורים ובתולות יחדיו וכאן מגודרים בזה ת"ל וכדומיהן הרבה ולא רעה זה כרעה זה אבל הקלקול הזה בסדר התפילה עם החזנים והמשוררים נעשו בכל המקומות והקהילות ובודאי זה הוא מעצת היצה"ר אשר הוא רוצה שלא יקובל תפלותינו מפני שלא נעשו כאשר הראה הקב"ה למשה ומשום הכי סתם תפילתינו, וידעתי שעל המוסר הזה יתקבצו הרבה כי יש בקהלתינו יותר משלשים משוררים ויאמרו שאני מפקח פרנסתן וכן שמעתי מקצת בעלי בתי קאפע כשאמרתי הרבה פעמים לבל ישבו שמה ואמרו שאני מקפח פרנסתן אך לא איכפת לי בזה וטרם עמדי למוסר ידעתי אמרם רז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא לאו משום דמעלי אלא דלא מוכח להו במילי דשמיא והתבוננו מתיקות לשונם שאמרו לא משום דמעלי די לומר שאפשר שמשו"ה מרחמין לי' בני מתא משום דלא מוכח להו, ועוד י"לד אמאי קאמר על כל בני המתא הלא דבר זה יכול לומר דמאן דרחים לי' לצורבא מרבנן לאו משום דמעלי אלא משום דלא מוכח לי' במילי דשמיא א"ו דאם היה יחיד רחים לי' אפשר שהוא מעלי משום שהוא אהב את התוכחה אבל כשמרחמין לי' כל בני המתא מוכח דלאו משום דמעלי דאם היה מוכח להו אף שהיה מעלי לא היו מרחמין לי' כל בני המתא דלא ימלט שע"י דרכים מקולקלי' יהיה לאחד מהם איזה פרנסה וע"י תוכחתו יטענו שיפקח פרנסתן ומשום הכי שנאוהו ומדלא שנאום ע"כ משום דלא מוכח להו וק"ל. ואעפ"י שידעתי שישנאו אותי ע"י המוסר מ"מ לא אמנע מלאומרו כי אני שוקל ההפסד כנגד השכר במי שמקבל דברי הנאמרין באמת וצדק, וזה לכם לאות שבלי שום פני' אני אומר לכם זאת כי בודאי אותן אנשים ילעגו עלי ועל דברי ולא יהיה לי לתפארת, ונראה שעל זה אמר דהמע"ה (תהלים מ') בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלה ה' אתה ידעת ואינו מובן הא דקאמר הנה שפתי לא אכלה דמה"ת שימנע גם הא דקאמר ה' אתה ידעת אינו מובן כיון שהוא מבסר צדק בקהל רב וגם אינו מונע שפתיו למאי קאמר ה' אתה ידעת הלא גם בני אדם יודעין זאת, ובדברינו יובן דהנה מה שאמרנו דאותן אנשים שאני מפקח פרנסתן ישנאוני ומן הדין אין ראוי להם לשנוא אותי ממ"נ דאם לא יהיה ח"ו דברי נשמעין בודאי אין לשנוא אותי מאחר שדברי לא עשו פרי שנתקפחו פרנסתם ואם יעשו פרי בעיניהם יראו שאף שלא יהיה להם פרנסה זאת שהיה להם מקודם הקב"ה יזדמן להם פרנסה אחרת ולא נתמעטו הפרנסה שלהם אפי' פרוטה אחת ע"י דברי כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו וכל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה אך ידעתי אם יקבלו דברי ויתמעטו פרנסתן אף שהקב"ה יזמן להם פרנסה אחרת לא יאמרו שהוא תמורת פרנסת הקודם רק יאמרו שנפקחו עיניהם ע"י מקרי ואלו היה להם פרנסה הקודמת היה להם יותר מקדמת דנא ואף שה' יודע שלא כן הוא מ"מ אף שלפניו