אור לישרים קפג

ושמואל בקוראי שמו ששמואל הי' שקול כנגד משה ואהרן, ומצינו דהמע"ה התפלל על ישראל והיה נקרא עבד ה' כמו משה ומצינו ששלמה המלך ע"ה התפלל על ישראל ואמרו רז"ל בקש קהלת להיות כמשה יצאה בת קול כתב יושר דברי אמת ולא קם כמשה כתיב ובוודאי לא היה רחוק במדריגתו כיון שביקש להיות כמותו ומצינו יחזקיהו המלך התפלל על ישראל וכבר ארז"ל ביקש יחזקי' להיות משיח ונסתמה ממנו ולכך נכתב למרבה המשרה במ"ם סתומה באמצע התיבה ובודאי היה קרוב למדרגת משיח ומצינו שעזרא התפלל על ישראל וכבר אמרו ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו כמו שנתנה ע"י משה אלא שקדמה משה ויליף לה מקרא וכן מצינו קרוב לזמנינו שהגאון מהרי"ל זצ"ל אשר כל ישראל נשען על הוריותיו ומנהגיו והיה ש"ץ בווירמז ובפרט כשישראל חוטאין ומבקשין מחילה מעם השם ב"ה דהלא אם יש למלך בשר ודם קצף על א' ממדינותיו כשבוחרים אחד שימליץ עבורם בודאי אין בוחרין אלא א' מאוהבי המלך אשר דבריו נשמעין אל המלך כך ראוי לציבור לבחור אותו אשר אהוב למקום שימליץ עבורם למחול עוונותיהם ובפרט לבחור א' שאינו מבין מה שהוא אמר הלא לפני מלך ב"ו יבוש ויכלם לדבר בלשון שאינו מבין כ"ש שיהיה ימליץ עבור קהל ועדה לפני ממ"ה הקב"ה בלשון שאינו מבין ובודאי אין הדבר הזה תלוי בש"ץ שאף שהש"ץ יודע שיש גדולים וטובים ממנו בציבור הראוים להיות שלוחים מ"מ כיון דהציבור בחרו והוא מרוצה להם אין לו לסרב נגדם ואם מסרב נגדם דמי לתבשיל שהקדיחו מלח רק הדבר הזה מוטל על הציבור שיבחר החשוב שבהם ולכן קאמר שישראל יעשו כסדר הזה, ועוד נלמוד מיני' דהנה המקרי דרדקי מתרגמי' מילת ויקרא בפסוק הזה בל"א (אונד ער רופט) ואינו מובן על מי קרא לכן נראה שהפי' הנכון הוא בל"א (אונד על לייאנט) כמו ויקרא בו ספן לפני המלך אמנם לא שייך זה אלא אם הוא קורא מתוך הכתב אבל על דבר שלא נכתב לא שייך לומר קריאה וצ"ל שי"ג מדות כתובים הי' לפניו וקורא אותם מתוך הכתב והטעם מבואר על פי מה שכתב הב"ח והביאו המג"א בסימן מ"ט הא דאמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו בפה דהיינו הש"ץ המוציא רבים י"ח אבל הציבור רשאין לאומרן בע"פ ונמצא שהקב"ה רצה להראות דוגמ' הש"ץ ומשו"ה קרא מתוך הכתב ללמוד שהחזן יקרא מתוך הכתב ולא יאמר שום דבר שבכתב בע"פ ורבים מחזנים שלנו שאין יודעין דין זה כלל וכן היה השם ב"ה לבדו ובלי פמלי' דילי' דלא כהאי מעשה דרב ששת שאעפ"י שהיה סגי נהר כד הוי נפק לקראת המלך כד חליף גונדא קדמאה כי קא אוושי אכתי לא אתא מלכא וכן גונדא תניינא וגבי גונדא תליתאה חלפו כי קא שתקי אמר לי' אתא מלכא א"ל אין השתא אתא א"ל מנא ידעת א"ל מלכותא דארעא כמלכותא דרקיע ויליף לה מקרא דכתיב גבי אלי' ורוח גדולה חזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה ישמע אבל הכא גבי משה לא כתיב שהיה מחנה הרוח או אש והרעש כדמשמע שם מתוך הפסוקים דבתר ששמע הקריאה של י"ג מדות כתיב וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו נמצא שהשם ב"ה עבר לפניו בלי פמליא דידי' וכן ראוי לש"ץ לעבור לפני התיבה בלי משוררים ומעולם לא שמעתי מאחד אשר בשם חכם או למדן יכונה אשר ייטיבו בעיניהם שירד הש"ץ עם משוררים לפני התיבה וכבר צווחו קמאי דקמאי על המעמידיהם ואמרו שעושין כן בשביל ב"ב אשר אינם בני תורה והם יהנו מהם בשבת ויו"ט: ותמה אני איך יהיה רוח הבריות נוחה מהם כיון שבודאי אין רוח המקום נוחה מהם ומי שיהנה מהם בודאי אינו נחשב בכלל הבריות, וגם נאמר שם וראית את אחורי ופני לא יראו וכן ראוי לש"ץ שיסיר פניו אל הקיר ולא יתראה לציבור כ"א אחוריו ולא כמו שעושין קצת חזנים שלנו שמראין פנים לכל צד ומרמזים למשורריהם איך ישוררו וכן נאמר שם ויקרא ולא כתיב וישורר דמהיכי תיתי שהש"ץ ישורר ויש טועין לומר מדאי' בש"ע שיש לבחור מי שקולו נעים מוכח שהש"ץ יזמר אמנם אדרבה משם ראי' שלא ישורר מדלא קאמר היודע לזמר או לנגן ולא קאמר אלא למי שקולו ערב ונעים דהיינו להשמיע לעם מלה במלה ולא יהיה קולו משונה אכן כל אלה הדברים אינם תולי' בהש"ץ כיון שהוא יודע שיש חשובים ממנו בציבור שיהיו שלוחים ואפי"ה בחרוהו וע"כ משום שיודע לנגן ולזמר ואם כן הוא מוכרח לשורר כי אדעתי' דהכי שכרוהו והוא אינו יכול לשורר לבדו לכן צריך ליקח לו משוררים ולפעמים צריך לרמזם, אך אם הציבור יאמרו לו שאין חפיצים כלל ברינן