אור לישרים קפ

ואמר עתה אין אמי אצלי שהפציר באבי שיניח מלעונשי לכן נתן לו יד והבטיחו שלא ישיב עוד לכסלה וחזר האב והכהו וצעק הבן אבי אבי הלא תתקיים הבטחתך שהבטחני שתמחול לי על כל מעשי הרעים, אמר המלך עתה אין אני מענשך על המעשים הרעים שעשית רק אני מכה אותך על שחבלת בנפשיך וגרמת שאצטרך להכותך כל כך מכה רבה מאוד והיית עומד במרדך ובקשה ערפך עד שגרמת שאשתי אהובה הלכה מאתי אשר חביבה עלי מאוד ואי' איפה אשיבנה גלל כן הוצרך הבן להבטיח לאביו שיחפש אחר אונו ויחזירה למלך. הנמשל הוא כך האב הוא אבינו אב הרחמן ואנחנו בניו וחטאנו הרבה פעמים בעגל ובמרגלים וכדומיהן ונתחייבו כלי' עליהם ומגודל רחמנותיו עלינו כבש כעסו ויסרנו בדברים ע"י שלוחיו ונביאיו יום יום השכם ושלוח וחטאנו עוד והתחיל להכותינו מכה אחר מכה ברה אל צרה נוגשת וגנסינו שנחלקה מלכות בית דוד ויסרינו בדבר חרב ורעב כנזכר במלכים כל ימות המלכים אשר עשו רע בעיני ה' עד שהגלה מאתנו עשרת השבטים ע"י מלך אשור ועל כל אלה היתה אמנו האהובה מבכה ומבקש ומתפלל עלינו כדכתיב קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה ואפי"ה אין הקב"ה רצה להשיבנו לנווינו לפדות אותנו מבית שובינו וכשראה האב צער האם הגלה אותה מבית פלטרין שלו והיינו עשר מסעות נסעה שכינה והחריב את בית שכינתו היא בהמ"ק ומ"מ נשארנו עדיין אצלה דהיינו שהיינו בירושלים והעמיד נ"נ עליהם גדלי' בן אחיקם והיתה קצת ריוח והצלה לשארית הפליטה ומחמת קשיות עורף אשר בנו נהרג גדלי' בן אחיקם ע"י ישמעאל בן נתני' ואז נתגרשנו גם אנחנו מבית אבינו והאם יושבת ומאוננת כדכתיב ממעון קדשו יתן קולו שאג יסאוג על נויהו עד שנכמרו רחמי האב וגם הוא היה בוכה כדאמרינן בגמרא בשעה שזוכר הקב"ה את בניו שהגלה בין האומות מוריד עליהם דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף עולם ועד סופו לכן ביקש מאתנו שנבטריחיהו שיניחו המעשים הרעים שעשינו ולא נשוב עוד לכסלה כדכתיב שובה אלי ואשיבה אליכם כאשר בארנו שאם נעשה תשובה בלב שלם מיד אנו נגאלין שאין הדבר תלוי אלא בתשובה אבל אנחנו סובלים מכות ופצעים ואין אנו מתודים אלא בפה ולא בהכנעת הלב לכן לא נסענו וכשנכמרו רחמי האב יותר שלח ידו לקחת ידינו כמו שיסדו בתפלת נעילה אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים ועד מתי אנחנו נעמוד בקשה עורף וכל זמן שאמנו היא אצלינו יש לנו קצת נחמה, וכן איתא בזוהר על פסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו' א"ר אלעזר לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם מבעי לי' אלא לא מאסתים ולא געלתים געלתים מאן דסני לאחרא מאיס הוא לקבלי' וגעלא הוא בגיעולא קמא אבל הכא לא מאסתים ולא געלתים מ"ט בגין דחביבותא דנפשאי בינייהו בגינה כולהו חייבין גבאי הדיד לכלותם לכלתם כתיב חסר ו' בגינה לא מאסתים ולא געלתים בגין דאיהי רחימא דנפשאי רחימותא דלי' גבאי כבר נש דרחים איתתא והוות דיירא בשוקא דבורסקא אי לא הוות היא תמן לא עייל בה לעלמין כיון דהיא תמן דמי בעינוי כשוקא דרוכלא דכל ריחין דעלמא טבון אשכחי' תמן אוף הכא ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם דאיהו שוקא דבורסקא לא מאסתים ולא געלתים ואמאי לכלתם בשביל ככתם דאנא רחימנא לה דאיהו רחימתא דנפשאי דשיירא תמן ודמי עלי ריחין טבון דעלמא בגין ההיא כלה דבגווייהו עכ"ל הזוהר, והנמשל ההוא שאף שאנו שוכנים בארץ עממים מלאים עונות מלוכלך בחטאים ובפשעים ומפני שהשכינה עמנו בגלותינו עיני ה' תמיד אלינו אכן אם ח"ו נגרום שיסתלק שכינה מאתנו כמו שמצינו הרבה עבירות שגרמו לשכינה שתסלק כדאיתא החולק על רבו גורם ששכינה נסתלק מישראל וכן אמרו ז"ל כל האומר דבר בשם חכם שלא גמרו ממנו גורם ששכינה נסתלקת מישראל וכדומיהן הרבה ואז אם ניתן מרדה בלבינו ונשוב בלב סלם אינו מהני שנענש ח"ו על שהיינו קשה עורף זה זמן ארוך ע"ז אמר הנביא על מה תוכו עוד תוסיפו סרה ר"ל שכל זמן שהיסורים המה על פשעים שעברו היסורים ממרקין עוונות אבל אם היסורים באים על עיכוב התשובה כל עוד שמתייסר יותר עונשו גדול והיינו דקאמר על מה תוכו אין זה כפרת עוונותינו כ"א עוד תוסיפו סרה גם מה שגרמנו ברחות השכינה מאתנו כדכתיב ובפשעיכם שלחה אמכם ואפשר שזה גורם אריכות גלותינו דהא