אור לישרים קעח

שנקמץ משפתינו דהיינו ע"י תענית נשלמה או בתפלה או בווידוי ובלי ספק יאמין לכם ותכתבו לחיים טובים ותוכלו להשלים תשובותיכם ואם נשלם התשובה יהיה הגאולה אכן אם לא נעשה תשובה אנחנו חרבנו את בית מקדשינו שכן אמר שכל דור שלא נבנה בימיו כאלו נחרב בימיו והיינו מהאי טעמא שיש בידינו לבנות ע"י תשובתינו כי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואם לא נבנה בימינו אנחנו חרבנוה אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה שאנחנו גרמנו כל זאת שיש בידינו וביכולתינו לפעול פעולה טובה שאין למעלה ממנו פעלנו רעה לנפשינו, עתה נתוסיף עוד שנה על שנת החורבן ואנו גרמנו בעונינו עיכוב הגאולה עבר קציר וכלה קיץ ואנחנו לא נושענו, ובזה ראיתי ליישב סדר הפסוקים של סוף התוכחה של פ' בחוקותי שמעיקרא קאמר והיתה ארציכם שממה ועריכם חרבה אז תרצה הארץ את שבתותי' כל ימי השמה וגו' ואח"כ קאמר והנשארים בכם והבאתיו מרך בלבבכם וגו' ואח"כ קאמר ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ אויביכם והנשארי' בכם ימקו בעונם בארצות אויביכם ואף בעוונות אבותיכם אתם ימקו והתוודו את עוונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי ואף הלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם וזכרתי את ברית יעקב ואף את ברית יצחק ואף את ברית אברהם אזכור והארץ אזכור והארץ תעזוב מהם ותרץ את שבתותי' בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם, והנה באלו הפסוקים יש לדקדק טובא הא' דקאמר תחילה והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם וגו' והדר קאמר והנשארים בכם ימקו בעונם ולמאי התחיל עה"פ והנשארים בכם היה די לומר והם ימקו בעונם גם הא דקאמר ואף גם בעוונות אבותיכם אתם ימקו והב' של בעוונות אין לו שחר הל"ל ואף עוונות אבותם ימקו: עוד הקשה בשל"ה דקאמר בתר הכי אף אני אלך עמכם בחמת קרי והבאתי אותם בארץ אויביהם הלא כבר נאמר שהם בארץ אויביהם והשל"ה ר"ל שיתרחקו עוד יותר והוא דחוק, גם הא דקאמר או אז יכנע לבבם לשון או אינו מובן כלל גם איך שייך לומר ואז ירצו את עונם הלא מעיקרא כבר אמר והנשארים בכם ימקו בעונם וגו' דמשמע שכבר סבלו עונם ועון אבותם ואין לומר ואז ירצו את עונם הוא מלשון הרצאת דברים ר"ל שיתוודו את עונם הלא כבר נאמר והתודו את עונם ועוד דקאמר בתר הכי וזכרתי את ברית וגו' ויש לדקדק הא דקאמר והארץ אזכור מה זכות יש לארץ ועוד שאמר שאחר שיזכור זכות אבות והארץ קאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה ואיך שייך זה לומר אחר שאמר שיזכור ברית אבות ועוד הלא זה כבר נאמר למעלה ועוד דקאמר בתר הכי ואף גם זאת בהיותם וגו' והוא סותר למה שאמר למעלה והנשארים בכם ימקו, ולתרץ נציע תחילה עוד קו' אחד שהקשה השל"ה על פסוק א' מאלו הפסוקים ותירוצו דהנה בשל"ה הקשה עוד על הא דכתיב והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי ואת אשר הלכו עמי בקרי: וקאמר בתר הכי ואף אני אלך עמכם בקרי מה שכר הוא זה על שהתודו את עונם ומתרץ שזה העונש על שהתודו במעלם אשר מעלו בי והפי' שכל במעלם הוא בעוד מעלם בלבבם שלא כוונו לעזוב את החטא ולא די שלא מהני הוידוי דהוי כטובל ושרץ בידו אלא שע"ז ה' כועס יותר שעושה עצמו כאלו אין הקב"ה בוחן לבו ופי' השל"ה דהיינו מה שיסדו חכמינו ז"ל על חטא שחטאנו לפניך בוידו פה דהיינו שהיו מתודים רק בפה ולא בלב על זה צריך להתודות שזה הוא חטא גדול ויותר היה עדיף שלא להתוודות כלל ועוד נציע שמלשון דקאמר הגמרא כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה משמע דקודם שכלו כל הקיצין לא היה דבר תלוי בתשובה והוא נגד מה שזכרנו כבר הרבה פעמים מה דאיתא במדרש הנעלם שהקב"ה נשבע שלא לפדותם עד שישובו אמנם נאמר דקודם הקץ הראשון אף אם היו עושין תשובה לא היו נגאלין מיד אלא היו נגאלין בזמן הקץ הראשון וכן אם לא עשו תשובה עד אחר זמן קץ הראשון אף שעשו אח"כ לא היו נגאלין עד זמן קץ השני וכן בכל קץ וקץ אכן אחר שכלו כל הקיצין אז א"צ שוב זמן כי מיד כשנעשה תשובה מיד נהי' נגאלין אכן בלי תשובה אינו נגאלין שכבר נשבע הקב"ה שלא יפדה אותנו בלי תשובה רק העיקר הוא קבלה בלב שלם שלא ישוב עוד לכסלה, ועתה נפרש סדר הפסוקים דבתר דקאמר והיתה