אור לישרים קעו

הלא אם זכו ביוה"כ יכול לכתבן בספר הצדיקים ואם לא זכו יוכל לכתבן בספר הרשעים, גם בעל עשרה מאמרות הקשה שחזינן שהרבה צדיקים מתים בלא עתן ובודאי לא היו נכתבין בר"ה ויוה"כ שעבר לחיים. אך לפי מש"ל שאין נכתבין לחיים רק צדיקים גמורים נוכל לתרץ קו' זאת בפשוטו אפשר צדיקים שמתו בלא עיתן היה בהן שום חטא ועי"כ לא נקראו צ"ג לכן לא נכתבין לחיים אך קשה על הרשעים שחיים ובודאי לא נכתבין למיתה בר"ה שעבר, ובודאי שהם אינם בכלל נ"ג איך נכתבין לחיים. וכבר בארתי הקו' אלו עפ"י הקדמה ועתה נתרצם באופן אחר עפ"י משל דהנה דרך סוחרי לייפציג שנותנין סחורות מיריד ליריד להקונים מהן בהקפה והרבה מהקונים כשמוכרים בביתם מקצת מהסחורות משלחים מעות שיש להם תוך זמן להסוחר על לייפציג והם לוקחין ריווח מהקדמ' המעות וכשבאים פעם אחרת לקנות ביריד שאחריו והוא בורר מה שירצה ורוב סחורות שומתן ידוע ואינו צריך רק לברור וכשבורר בורר בפרהסיא לעין כל ולבסוף הולך עם הסוחר בחדרו ביחידות ומחשב עם קוניהו מה שנשאר חייב לו מיריד העבור וכשמשלם הוא נותן לו הסחורות אשר בירר, פעם א' הי' לא' ג' ב"ח שלא שלחו לא מאומה בין יריד ליריד והיו מאחרים לבא שכל הבאים באים קודם היריד והמה לא באו והיה הסוחר מחכה על ביאתם וכשבא זמן היריד באו רק שנים מהם בתוך הבאים ושמח עמהם הסוחר, והנה השלישי שלא בא לא די שלא קיבל שום סחורה אלא הסוחר שלח לגבות חובו בעירו ונגבה ממנו בע"כ ושנים האחרים כאשר באו ביררו סחורות כדרכן תמיד והסוחר חשב שישלמו כל מה שחייבים לו וכאשר בא הזמן התשלומין הראה כל א' וא' כתוב וחתום מביתם ומעירם שע"י מכשול נאבד מאתו כל אשר לו ואין בידו מאומה ואמר אל הסוחר עתה תראה שאין בידי לשלם לך לכן אבקש שאל תכפיני ואל תתבע אותי כלל לשלם לך ויהיה נא נחשב בעיניך כאלו נתת לי את חובך בצדקה וכשיהיה ביכולתי לשלם לך אז אשלם לך בלי כפיי' מרצוני הטוב גם תעשה עמדי חסד שתתן לי את הסחורות אשר בררתי בהקפה עד יריד הבע"ל. אמר הסוחר מה שאתה אומר שלא אתבע אותך עד שיהיה ביכולתך לשלם לי כן אעשה מפני שאני רואה שאין בידך מאומה אבל מה שאתה אומר שאתן לך את הסחורות בהקפה לא ארצה פן תאבד הסחורות בצרכי ביתך כי ידעתי שצרכי ביתך מרובים לפי נהגתך והלך כל א' וא' מהסוחר בפחי נפש, ושמחו על שהבטיחו שאל יכפינו לשלם והיה עוד ימים אחדים טרם שנוסעין משם ובנתיים ראה הסוחר שאותו אשר חייב לו הרבה כל יום ויום מתנהג עצמו באופן אחר ממה שהיה מתנהג עד הנה דהיינו שראה איך אפשר להרוויח על ידי סרסרות ואפי' ע"י מלאכה כבידה ואף עפ"י שהוא אינו לפי כבודו כגון לישא משאות גדולות והיה מלגלגין עליו מ"מ לא הניח ומה משתכר בכל יום צמצום והסתפק עצמו בלחם צר ומים לחץ והיה די לו בחצי' ממה שהשתכר ומה שנשאר לו הלך כל יום אל הסוחר ונתן לו על חובו וכן עשה בעת נסיעתו משם שנתן מה שנשאר עוד בידו והבטיח להסוחר שאעפ"י שלא יבא עוד הנה מ"מ ישלח לו כל פעם מה שיהיה ביכולתו לצמצם מצרכי ביתו, וכאשר פנה לדרכו האמין הסוחר לדבריו אמר בלבו כיון שכל כך שינה במנהגתו בודאי יוכל להרויח בסחורות אשר בירר כדי צורכי ביתו וכדי לשלמנו ושלח הסחורות לביתו טרם בואו לעירו כאשר בא לביתו ומצא הסחורות בביתו אז נתגאה והנהיג עצמו במנהגו הקודם ולא די שלא היה יכול לשלם מה שנ"ח אלא אפילו הסחורות אשר קיבל עתה לא היה יכול לשלמן וכאשר בא עוד היריד אמר להסוחר איזה תירץ ואמתלא והדר האמין לו וכן עשה פעמיים ושלש לפי טבע הסוחר, אכן הב"ח האחר אעפ"י שלא היה חייב להסוחר כמו הראשון מ"מ כיון שראה הסוחר בימי היריד שלא שינה ממנהגו וכאז כן עתה אז הואיל שלא פרע מאומה על חובו ולא האמין הסוחר על הבטחתו ולא רצה להקיפי. הנמשל הוא כך הסוחר הוא הקב"ה לה' הארץ ומלואה הזמן היריד הוא מר"ה עד יוה"כ שבאים אנחנו הקונים לקנות ובוררים מה שאנחנו חפיצים דהיינו חיים טובים פרנסה וכלכלה ומלא ידינו מברכותיך וכולם שומתן ידוע שמכל יום ויום של חיים טובים אנו מחויבים לקרות ק"ש שחרית וערבית ולהניח טלת ותפילין ולהתפלל בבה"כ ולהגות בתורה יומם ולילה וכדומה ועבור פרנסה וכלכלה חייבים אנו לברך תחילה מכל מה שנהנין וכן על כולם והכל ניתן לו בתקפה כמו שאמרו