אור לישרים קעד

הדין מותר להתעורר העם בבכי בשבת ויו"ט ואי משום ביטול עונג או שמחת יו"ט הלא מצינו שמילה דוחה שבת ויו"ט ואם מילת ערלת בשר דוחה שבת ויו"ט כ"ש מיל' ערלת לב כדכתיב ומלתם ערלת לבבכם, אך מפני שהיה ראוי לימול לבבם קודם לכן לכן הוי מילה שלא בזמנה שאינו דוחה את השבת ע"כ דבריו וד"ב, ונראה הא דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת משום שאפשר להימולו אח"כ כיון שבליה כבר עבר זמנו, וזה שייך לומר על כל שבתות וי"ט של כל השנה משא"כ בר"ה ויוה"כ דאם לא עכשיו אימתי כבר הוא עומד בדין וא"כ מנהגינו הוא מיושב, ומה שמיחו בימי עזרא הוא משום שהתם לא היה כוונתם להתעורר ומאליה' בכו א"כ כבר היה נימול לבבם ולא הי' ערלי לבבו' כלל והראי' שזכו לבנות בהמ"ק בימיהם ומשו"ה מיחו שלא לבכות. או נאמר באופן אחר יותר אמיתי דהלא קיי"ל ספק פקוח נפש דוחה שבת דאם ח"ו נפל גל על א' מישראל ואין אנו יודעים אם הוא חי או מת הלא מותר לפקח את הגל בשבת וא"כ בר"ה ויו"הכ שאין אנו יודעים אם נצא בדימות ואולי ע"י דמעותינו ימחו עוונותינו ונכתוב לחיים ואם לאו שמא ח"ו נכתב להיפוך וא"כ הוי ספק פקוח נפש ודוחה שמחת יו"ט אכן בימי עזרא שכבר היה ב"ה בנוי' ולא היה להם שום חטא כמו שארז"ל לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו שתמיד של שחר מכפר על העבירות הנעשים בלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על העבירות הנעשים ביום ואם כן בודאי לא בכו על העבירות שבידם שהתמידים כבר היה מכפר להם ומה שבכו לא היה אלא דרך משל לא' שעובר בים ובידו כיס מלא הגרי' לקנות בו סחור' שיוכל להרוויח בו הרבה והניח עצמו לישן בירכתי הספינה ובתוך השינה לקח מלא אגרופו הגרי' וזרקו לים וכן עשה פעמים רבות עד שאיבד רוב מעותיו ובתוך כך נראה מעשיו לאחד שהיה עומד בספינה מיד היה מעוררו משנתו וכשנודע לו זאת התחיל לבכות, והנה איש כזה אינו בוכה מיראת העונש כי מי יענשהו על ככה רק הוא בוכה על איבוד דמיו. כך בימי עזרא אף שלא היו יראים מיראת העונש על חטאתם מפני שתמיד היה מכפר מ"מ היו בוכים על איבוד ימיהם שלא ידעו מן התורה ואיבדו רוב ימיהם וכשבא עזרא הסופר ועוררם משנתם ונודע להם מה שעשו בכו על מה שאיבדו וכיון שלא היה בכי' זאת פ"נ לכך מיחו אותן שלא לבכות בר"ה, אבל אצלינו שהוא ספק פ"נ לא לבד שאנחנו רשאים לבכות אלא אנו מחויבין לבכות בר"ה ומיושב מנהגינו. ועתה מ"ו הלא ק"ו בן בנו של ק"ו הלא כעת הוא ימי חול לכן תקיימו ומלתם את ערלת לבבכם אף שהוא מילה שלא בזמנה ואם בימי עזרא שהיו שוגגים שלא ידעו מהתורה בכו על איבוד ימיהם איך לא נבכה אנחנו על איבוד ימינו שאנו במרד ובמעל כלינו בהבל ימינו ואם הם שהיה בה"מ בנוי והיו יכולין לקיים מהיום והלאה את התורה כולה בכו על איבודה איך לא נבכה אנו על איבוד ימינו שגם מכאן ולהבא לא נוכל לקיים הרבה מצות התלוים בארץ ואם שהי' בה"מק קיים ולא היו יראים מהעבירות שבידם מפני שהקרבנות היו מכפרים להם בכו אנו שאין לנו לא ב"המ לא זבח ולא חטאת ולא מנחה שיכפר בעדינו איך לא נבכה בשמעינו את דברי תורתינו הקדושה אין רצוני לעורר הדין עתה ולפרט פרטי המצות אשר אנו מבטלין אלא כל יחיד ויחיד יראה בשכלו איך בטלהו אבל יחיד עשו לכם במסתרים תבכה נפשינו ובפרט עתה שהוא מילה בזמנה וספק פ"נ כי אנחנו תלוים ועומדים, פן יתפוס ח"ו א' בעוונינו, איתא בגמרא כשחלה ריב"ז נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות ושאלו תלמידיו מפני מה הוא בוכה והשיב אילו לפני מלך ב"ו הי' מוליכין אותי שהיום בכאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתי מיתת עולם ואני יוכל לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפי"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכין אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתי מיתת עולם ואינו יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון ולא עוד שיש לפני ב' דרכים א' של ג"ע וא' של גיהנם ואינו יודע באיזה דרך מוליכין אותי ולא אבכה? ואם ריב"ז שהיה ראש וראשון בדורו אשר כל ישראל נשען עליו בתלמוד שבע"פ כמ"ש במשנה דאבות וריב"ז קיבל מהלל ושמאי וגם חשב שם ה' תלמידים שהי' לו וחשב ר"א בן ערך ור"א בן הורקנוס ביניהם והוא היה אומר שאלו יהיו כל חכמי ישראל בכף מאוזנים ור"א בן הורקנוס