אור לישרים קעג

שהוא הוכחה אחרת והכי הול"ל ועוד דכתיב וביום כ"ד לחודש וכו', ונ"ל דבאמת אין כוונתם אלא לחזק הוכחה הראשונה ושיעור דבריהם כך הוא בתחלה הוכיחו מהוכחה הראשונה רק שיש לדחות כאשר יתבאר מ"מ לפי פשוטו משמע דעברוהו לאלול ואח"כ כתבו וכתיב נמי ביום כ"ד לחודש דמיני' מוכח שאין לדחות הוכחה ראשונה אבל מן כ"ד לחודש אין כוונתם להוכיח כלל דא"כ קשה קו' העולם וקו' המהרש"א וכאשר יתבאר ונקדים מה דאיתא (ר"ה ג') דמשני על הא דפריך התם מנ"ל דמונין למלכים מניסן אלא מהכי ויחל לבנות בחודש השני בשני בשבת די למלכותו מאי שני לאו שני לירח שמונין בו למלכותו מתקיף לה רבינא ואימא שני בחודש ומשני א"כ שני בחודש בהדי' הוי כתיב בי' ופריך ואימא שני בשבת ומשני חדא דלא אשכחן שני בסבת דכתיב ועוד מקיש שני בתרא לשני קמא מה שני קמא חודש אף שני בתרא חודש ע"כ, והנה הך שנוי' בתרא דקאמר מקיש וכו' רצה לשנוי' אפילו אם נאמר דשני בשבת נמי כתיבי מ"מ לק"מ דמקיש שני בתרא וכו' ולפ"ז התוס' שכתבו הכא דביום השני נאספו היינו שני למלתא קשה נמי קו' הגמרא מנ"ל דלמא שני בחודש רק די"ל נמי כתי' הגמרא א"כ שני בחודש בהדי' הוי כתיב בי' רק דעדיין קשה קו' שני' של הגמ' דאימא שני בשבת ובשלמא לתי' הראשון ה"נ י"ל כן אבל לתי' שני דמקיש שני בתרא וכו' הכא לא שייך לשנוי' הכי וא"כ מנ"ל להתוס' דהוא שני למלתא דלמא שני בשבת רק דבריהם אזלי לתי' הראשון של הגמרא רק עכ"פ אין זה מוכרח לתי' שני וע"ז קאמר וכתיב נמי ביום כ"ד לחודש דמיני' מוכח דע"כ אין זה שני בשבת כאשר יתבאר, דהנה מתוך הפסוקים שהביאו תוס' בהוכחה ראשונה משמע דהך וביום השני היה תיכף אחר היום קדוש משום שתוס' תירצו על מה שלא צמו ביום כ"ג ולכאורה קשה אמאי לא צמו מיד אחר ר"ה אמנם כיון שמצאו כתוב בתורה שיעשו סוכות והיו טרודים במצות סוכה כדכתיב ויבואו ויעשו סוכות איש על גגו דמהאי טעמא איתא במדרש ולקחתם לכם ביום ראשון ראשון לחשבון עוונות שביוה"כ נמחלו עוונות ובד' ימים שבנתיים אנו טרודים בענייני סכך וד' מיני לולב אבל הם היו טרודים בעשיית גוף הסוכה דהיינו גם בהדפנות והתחילו טורדתם מיד אחר שמצאו כתוב שיעשו סוכות וא"כ מוכח שמיד אחר ר"ה מצאו כתוב דאל"כ הי' להם לצום מיד אחר ר"ה וא"כ א"א דהאי וביום השני היה שני בשבת א"כ היה ר"ה חל ביום א' ויום כ"ג חל ביום ב' וא"כ קשה אמאי המתינו עד יום כ"ד לחודש וצ"ל כקושי' העולם שהיה כ"ג לחודש חל בשבת וא"כ היה ר"ה ביום וי"ו וביום השני היה חל לפי"ז בשבת ואמאי קרי לי' שני א"ו שני למלתא ומשום דעברוה לאלול ודברי התוס' עולים כהוגן ומתורץ קושי' העולם וקו' המהרש"א וק"ל. ועתה נבא ליישב גם מפני מה מיאן רש"י בפירושו של תנ"ך לפרש כפירש הגמרא דהיינו שלא הניח ע"ת דהנה עד הנה לא היה מוכח אימת היה באותו פעם ר"ה רק לפי קו' העולם שהקשו שמא היה ביום ו' ולא עברוה לאלול אכן לפי מה שבארנו דברי תוס' מוכח שעברוה לאלול ועשו ב' ימים ר"ה ע"כ שהיה יום ראשון ביום ה' דכיון שיום א' בחודש היה ביום ו' ואין מונין אלא מיום ב' ע"כ היה ר"ה ביום ה' וביום ו' וביום ראשון אמר עזרא האי קרא ושלחו מנות לאין נכון לו וא"כ א"א לומר דעזרא היה אמר לשלוח למי שלא הניח ע"ת ביום ה' דהא גם מי שלא הניח ביום ה' יניח ויתנה ואע"ג דבר"ה אין להתנות היינו לאחר התקנה שאם יבואו עדים מן המנחה ולמעלה מקבלין אותן והוי שני ימים ר"ה כיום אריכתא אבל בימי עזרא לא היתה עדיין התקנה הזאת לכן הוצרך רש"י לפרש לאין נכון לעני שאין מאכלו מזומן לו וק"ל. והנה מן הפסוקים האלה שהביאו התוס' ניקח מוסר, דקודם הפסוק לכו אכלו משמנים נאמר ויאמר נחמי' הוא התרשא ועזרא הכהן הסופר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קודש הוא לה' אלקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם בשמעם את דברי התורה הזאת ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו כי היום קדוש ואל תעצבו, וא"כ מצינו שבכו ביום ר"ה ומחו בידם שלא לבכות קשה על שנהגו בכל תפוצות ישראל להתעורר העם קודם ת"ש ובודאי מנהג ישראל תורה הוא וצריכין אנו ליישבו הלא הוא נגד מקרא מלא שהובאנו, אמנם נתרצו בב' אופנים הא' עפי"מ ששמעתי מר' יואל מוכיח ז"ל שאמר שע"פ שורת