אור לישרים קעב

את יצרו אעפ"י שגם הזקינה מלקטות השחורות ר"ל שגם היצה"ר לוקח ממנו המעשה עבירות הלא נמצא קרח מכאן ומכאן ואינו שוה שיחי' כך אם נשב בטל ולא נאמר לא שמעתתא ולא אגדתא לא נהי' יוצאים ידי חובותינו כדאמרינן אעפ"י שלא הלך לתרטיאות ולקרקסיאות לא יתגרה בשינה כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וכשראה שלא השיבו דבר ולא חזרו מדעתן הובן שלא קפדו מלשמוע שמעתתא או אגדתתא אלא שקפדו במה שיפתח לכן אמר אי הכי אימא לכו מילתא דשווי' לתרווייכו דלישב בטל א"א ובודאי אין כוונתם אלא אימא לנו מילתא וכו' וק"ל. והנה ידעתי שיש פה הרבה אשר ניחא להם בדברי אגדתא והרבה אשר ניחא להו בשמעתתא לכן אימא לכו מילתא דשווי' לתרווייכו. איתא בגמרא (ביצה ט"ו) ת"ר מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יו"ט יצתה כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין כת שני' אמר הללו וכו' בשעת פטירתן אמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, וכן אמר עזרא לישראל ביום א' דר"ה לאחר שקראה בתורה ע"ש בנחמי' ולבסוף קאמר הגמרא מאי לאין נכון למי שלא הניח ע"ת ע"כ, והנה לפי פשוטו שציוה להם לשלוח מנות לעניים דא"כ לאין לו מבעי' לי' מאי אין נכון לו א"ו אע"ג שיש לו רק שאין מוכן מפני שלא הניח ע"ת נמי ישלחו לו אבל רש"י בפירושו על תנ"ך פי' בנחמי' על פסוק ושלחו מנות לאין נכון לו לעני שאין מאכלו מזומן לו ונראה מלשונו לדחות הדקדוק הזה ולתרץ ולפרש מלת נכון ואיברא שי"ל דרש"י סבר דמשו"ה לא רצה הגמרא לומר דר"א היזהר להם שישלחו מנות לעניים משום דהא מקרא מלא הוא ושמחת אתה והלוי והגר והיתום וגו' לא הוצרך ר"א להזהיר להם ולכך מפרש הגמ' מי שלא הניח ע"ת אכן גבי עזרא שהיה נשכח הרבה מאתם מן המצות וכדכתיב אח"כ שמצאו כתוב לחוג את חג הסוכות ושפיר הוצרך עזרא להזהיר להם שישלחו לעניים אך מ"מ יש לדקדק מנ"ל לרש"י דלמא שם היה ג"כ כוונת עזרא להזהר לשלוח למי שלא הניח ע"ת דהא אפי' א"א ע"ה קיים ע"ת, ונ"ל ונקדים לתרץ קו' העולם וקושי' המהרש"א על התוס' דאיתא (ר"ה י"ט) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר וכתבו התוס' משמע דבימי עזרא היה מעובר וסמך קצת לדבר דכתיב ויגיע החודש הז' וכתיב ויבא עזרא הכהן את התורה וכתיב ביום א' לחודש הז' וגו' וכתיב ויקר בו וכתיב בי' היום קודש וכתיב ביום השני נאספו ראשי האבות משמע שעשו בו י"ט של ר"ה וקרי לי' שני למלתא וכתיב נמי ביום כ"ד לחודש נאספו כל ישראל בצום ובשקים משמע לפי שאז הי' מוצאי סוכות ואי לאו דעברוהו ועשו סוכות א"כ י"ד דירחא וח' דסוכות הרי כ"ב ויום כ"ג מוצאי סוכות וא"ל דשבקוה לתעניתי' משום מחרת י"ט ומשום כך המתינו עד כ"ד בו דמאז לא הי' נוהגין בו ועוד שהרי דבר שבציבור היה א"ו דעברוהו אלול ע"כ, ומקשין העולם על תוס' מאי הוכיחו מן כ"ד לחודש דלמא היה יום כ"ג בשבת ומשו"ה המתינו עד יום כ"ד וכן מוכח הא קאמר כ"א לחודש אמר עזרא להם ושלחו מנות לאין נכון לו וקא' הגמרא למי שלא חניח ע"ת וע"כ אי לאו דעברוהו לאלול ולא עשו אלא יום א' ע"כ שהיה ר"ה חל ביום ו' וא"כ יום כ"ג לחודש חל בשבת ומשו"ה המתינו עד כ"ד ואף אי אפשר דגבי עזרא אין פירושו מי שלא הניח ע"ת אלא כפרש"י מ"מ מנ"ל לתוס' להוכיח דלמא היה חל ר"ה ביום וי"ו אפי' לפרש"י גם המהרש"א כתב לפ' התוס' שכתבו דמש"ה המתינו עד כ"ד משום דעברוהו לאלול מה שקרי לי' כ"ד הלא לא היה אלא כ"ג לחודש היינו כ"ד למלת' כמו שני למלתא עכ"ל וקושיתו עצומה ותירוצו דחוק מאוד חדא הלא כתיב ביום כ"ד לחודש ואיך נאמר שהוא למלתא והכתוב אומר שהוא לחודש משא"כ גם ביום השני דסתמא כא' שני ושפיר י"ל שהוא למלתא ועוד בשלמא גבי שני מפרשינן שני של יו"ט של ר"ה מפני שגם השני דומיא דראשון אבל גבי כ"ד לא שייך לומר שהוא כ"ד למלתא דאל"כ שנוכל לומר דחשבינן מהתחלת יום ראשון א"כ מה הוכיחו תוס' מביום השני שעברוהו לאלול דלמא לא עברוהו ואפי"ה שפיר קרי שני למלתא להתחלה יום ראשון א"ו אי לא הוי שני ג"כ יו"ט כמו ראשון לא שייך למימר שני ה"נ כ"ד לא שייך למימר כיון דלאו יו"ט הוא וקו' המהרש"א במ"ע. ונ"ל דעוד יש לדקדק בלשון התוס' שכתבו וכתיב נמי ביום כ"ד לחודש וכו' דמשמע שהוא מחזיק הוכחה הקודמת ולפי פשוטו אינו כן אלא