אור לישרים קעא

המלך ר"ל שהמלך בתרא דקרא קרי על הקב"ה ר"ל שנכנס יראתם בלבבם ובטלו טענת היצה"ר מלבבם וק"ל. ועתה נבא לבאר המשל שהביא ר"י נפחא לר"א ולר"א ונבאר תחילה הא דאמר ר' כרוספדאי אר"י ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של צדיקים גמורים א' של רשעים גמורים א' של בינונים של צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים ושל רשעים גמורים נכתבין ונחתמין למיתה ושל בינונים תלוי' ועומדין עד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה דלפי פשוטו האי זכו היינו שנעשה בימים שבנתיים צדיקים וא"כ לא זכו היינו שנשארו בינונים וא"כ אינו מובן למה נכתבין למיתה ויותר קשה דבתחילה קאמר שצדיקים גמורים דוקא נכתבין לחיים ורשעים גמורים דוקא נכתבין למיתה וא"כ מי שהוא צדיק שאינו גמור או רשע שא"ג הוא בכלל בינונים וא"כ הא דקאמר זכו היינו שיצא מכלל צדיק שאינו גמור ונעשה צדיק גמור וא"כ מי שנשאר צדיק שאינו גמור נכתב למיתה ואינו מובן למה אמנם נאמר שבאמת כן הוא שהחיוב על כל אדם להיות צדיק גמור ולא די במה שיהי' בינוני דכן איתא בגמרא (ע"ז י"א) דרש ר"ש בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים שלא הלך לתרטיאות ולקרקסיאות בדרך חטאים לא עמד שלא עמד בקניגון ובמושב ליצים לא ישב שלא ישב בתחבולות שמא יאמר האדם הואיל ולא הלכתי לתרטיאות ולקרקסיאות אלך ואתגדר בשינה כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה עכ"ה, והיינו משום דכל פעל ה' למעניהו דכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם כדי שיהיה הכל מוכן לפניו וכל האדם לא נברא אלא בשביל ישראל וישראל לא נבראו אלא לעבוד את ה' כדכתיב כי לי בני ישראל עבדים אכן לא מהני שיאמר האדם אלך ואתגדר בשינה שבודאי שמי שיש לו פועל ולא רצה לעשות לו מאומה בודאי משלחו מאתו וכן אפי' אם עובד אלא שאינו עובד כראוי הוא משלחו וכן נמי האדם אם הוא בינוני הרי הוא כאלו לא היה והוי כפועל שאינו עושה כלום ואפילו הוא צדיק אלא שאינו צדיק גמור הוי כפועל שאינו עובד כראוי ומשו"ה אינו נכתבין לחיים אלא צדיקים גמורים וק"ל. ובזה ראיתי ליישב הא דאיתא בגמרא טוב לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשים ואינו מובן האיך תלוי הא דקאמר ועכשיו שנברא וכו' במה דקאמר מקודם שטוב לאדם שלא נברא ובדברינו יובן דקודם שנברא לא היה לה לנשמה שום מעשה מצוה או עבירה והיתה כבינוני ואפ"ה היתה יושבת בגבהי מרומים אבל עתה שנברא לא נברא אלא לעבוד ית' וכדכתיב וכל הנברא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו וצ"ל צדיק גמור כנ"ל, ר"ל שעתה לא די שיהיה בינוני רק שצריך פשפוש רב שלא יעבור על שום דבר דאל"כ לא מקרי צ"ג וק"ל. ובדברים האלה מיושבים נמי דלכאורה היה לע"ה תירץ על עוונותיו מפני דמצי למטעון היצה"ר הוא היה בעוכרי ולא הייתי יכול לכובשו ובשלמא הת"ח יוכל לכובשו ע"י התורה וכאמרם ז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין זו תורה אבל הע"ה יש לו טענה מה אעשה כי אבי לקחתני מבית הספר טרם שנפקחו עיני וכשבאתי לשכלי כבר היה מוטל עלי לפרנס אשתי ובניי לכן אין לי פנאי ללמוד ובמה אכבוש היצה"ר ואף שעתה היא טענת כוזבת שעתה נדפסים הרבה ספרי מוסר בל"א מ"מ הע"ה שהיה טרם שנדפסים אלו ספרים היה להם תירץ, אמנם זה אינה דאם הוא לא עשה מאומה במה שעשה הרע דאינו אלא מעצת היצה"ר א"כ גם המע"ט אינם נחשבים לו למאומה כי אינו אלא מעצת היצ"ט שהוא יותר קשה לכובשו מלכבוש היצה"ר כי עצת היצה"ר אינו אלא כסילות כי כן דימוהו שהמע"ה למלך זקן וכסיל אבל עצת היצ"ט אינו אלא חכמה שדמוהו לילד מסכן וחכם וכיון שאינו בידו לא מעשים רעים שזה גורם היצה"ר ולא מעשים טובים שזה גורם היצ"ט וא"כ הוא הי' כאלו לא היה ולמה לי חיים והנה ידוע שהמעשים הרעים נקראו שחורות כמו שאמר הכתוב (קהלת יו"ד) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחורות הבל אכן המעשים טובים נקראו לבנות כמו שאמר שהמע"ה (שם ט') בכל עת יהי' בגדיך לבנים וקאי על מעשי המצות שהם לבושו הנשמות, והיינו המשל של ר"י נפחא לאדם שיש לו ב' נשים היינו האדם שיש לו ב' יצרים וקאמר הא' ילדה ואחת זקנה דהיינו היצ"ט נקראת ילדה שכן דימוהו שהמע"ה לילד מסכן והיצה"ר נקראת הזקינה שכן דימוהו שהמע"ה למלך זקן וקאמר שאם הילדה מלקטות לו לבינות ר"ל שהיצ"ט לוקח ממנו המעיט כפי טענתו שהוא לא יכול לכבוש