אור לישרים קע

אח"כ ומשם ואילך לא היתה צריכה לתבעו כ"א הוא היה תובעה אותה והזונה לא היתה יכולה למאן שלא לשמוע לו כי היא ידעה שיבא פעם בן המלך על כסא מלוכה והיתה מתיירא שינקום ממנה גם המלך לא היה יכול לענוש את הזונה כי הוא היה גרם בניזקין ונתחרט על שהתחיל זאת, מה עשה המלך שכר עוד זונה אחת שונא של זונה הראשונה אשר תהיה תמיד אצלה שאם יתבע הבן לראשונה תהיה השני' מוכיחו בשעת מעשה ותאמר לו אין מעשה כזה ראוי לבן מלך אשר לבסוף ישפוט מדינות רבות ועכשיו יעשה כאחת הנבלים וכן עשתה וזה היה מהני וכבש את יצרו ונעשה אצלו רגילות ומאס בהראשונה וציית להשניי' ושמח המלך והמליכו על הרבה מדינות, כך המלך הוא ממ"ה הקב"ה שליט בכל העולמות ורוצה להנחיל לכל צדיק וצדיק שהם בניו כדכתיב בנים אתם לה' אלהיכם ש"י עולמות ורצה לנסות אותו אם הוא כדא' לכך לכן ברא יצה"ר לפתות אותנו אם אנחנו נכבוש אותו וכשראה הקב"ה שאין יכולין לעמוד ברוחינו לכובשו ע"פ מוסרו היא תורתינו הקדושה כאמרם בראתי יצה"ר בראתי תבלין זו תורה וכשאנחנו רגילין בחטא א"צ היצה"ר לתבוע אותנו כארז"ל עבר עבירה ושנה בה נעשו לו כהיתר וע"כ הקב"ה נתחרט על שבראו וכן אמרו רז"ל ד' הקב"ה מתחרט עליהם על שבראם וחשב בתוכן היצה"ר שנאמר אשר הרעותי ע"ש מה עשה ברא בתוכינו גם היצינו אשר תמיד תיכף בשעת פיתוי של היצה"ר יוכיחנו ויפגע בנו לסרב ולמאן בעצת היצה"ר וא"כ נעשה ישמח המלך הוא ממ"ה הקב"ה ויקוים מה שאמר הנביא ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך. יצא לנו מזה שהב' יצרים נמשלו לב' זונות, והנה מצינו כשהקב"ה השרה נבואתו על הנביא היה מראיהו לעת הצורך מראה אשר היה מרמז על הנבואה ההיא כמו שמצינו גבי ירמי' שנאמר לו מה אתה רואה ואמר מקל שוקד אני רואה וכן סיר נפוח אני רואה וכדומיהן, ועתה נאמר שאלו ב' זונות שהיו באים לפני שהמע"ה הי' מרמזים על ב' יצרים השוכנים בבית אחד דהיינו בגוף האדם לכן קאמר זאת אומרת בני החי ובנך המת ר"ל שהיצה"ר טוען בני החי ר"ל הרשע אשר הוא בני אשר אני גדלתיהו הוא חי ראו נא איך הוא עב ושומן ופניו צהובות מלא דם ובעל כח מרוב אכילה ושתיה ותענוגים הולך בקומה זקופה מרוב שרירות לבו והוא ברי וחזק ובנך המת ר"ל אתה היצ"ט ראה מה שאתה מגדל אינו אלא כמת הוא כחוש ורז ובנפשו אין לו טיפה דם הולך בכפיפות קומה לבו נשבר ונכנע בקרבו וכמעט אין לו כח הדיבור מרוב תשישת כח ומרוב הסיגופים ולימוד התדורים וזאת אומרת היינו היצ"ט לא כי בנך המת ר"ל אדרבה בנך הוא הרשע הוא המת כי הרשעים בחייהם קרוים מתים אבל בני הוא החי כי צדיקים במיתתן קרויים חיים וכל אחת ואחת היתה טוענת שישמעו בני אדם לה ואל ישמעו בדברי חברתה שיותן לה גם השני שביד חברתה לגדלו לכן אמר שהמע"ה גזורו את הילד החי לשנים וגו' ר"ל שכל אחת ואחת יחתך את הילד החי לפי טענתה לב' חלקים ויותן החצי לאחת ועל החצי' הנשאר בידה לא הוצרך לדבר וכן תעשה השנית ויותן החצי' לאחת ומשו"ה אמר לשון רבים שכל א' וא' יגזור את בנה החי לפי טענתה וגם לא אמר שיחלקו גם את המת כי בלאו הכי לפי טענתם על שניהם הוא אומר תיחלקו ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך ר"ל היצ"ט שבנה חי באמת כי נכמרו רחמה עליו דהיינו על הצדיק לכן אמרה בי אדוני תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתוהו ר"ל גם החי לפי טענתה יותן לה כדי שלא תצטרכו להמיתו אם תוכל לפתות את הצדיק יפתוהו אך שלא יהיה לה שליטה עליו להמיתו באשר שהוא שליח להמית וזאת אומרת היינו היצה"ר גם לי גם לך לא יהיה גזורו ר"ל שיתקיים הפסק היתה כוונת שימותו שניהם כי הוא היצה"ר והשטן והמ"המ ולא לבד שלא נכמרו רחמים עליו אלא שהוא אכזרי וחפץ במיתתן דמשו"ה עולה ומסטין כדי שיותן לו רשות, ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי ר"ל שגם הילד החי לפי טענת חברתה תנו לה להושיבו מדרכו הרעה והמת אל תמיתוהו שאפי' הרשע אשר נקרא מת אל תמיתהו כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחי' היא אמו ר"ל שהיא באמת אם כל חי מי שישמע לו אבל היצה"ר אעפ"י שהיא אומרת שהיא אמו לא כן היא רק היא נכרי' כמ"ש שהמע"ה לשמרך מאשה זרה מנכרי' אמרי' החליקה, ועתה ראו לא איך בירור שהמע"ה עפ"י משפט טענה הכוזבת של היצה"ר לכן אמר הכתוב וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני