אור לישרים קסט

עלי לשלם את הבערה שבערתי אני הצתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ותאכל כל יסודותי' ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה חומה אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונות וכו' נראה משום דאמרינן (סנהדרין ל"ח) כי הוי דרש ר"מ בפירקא הוי אמר תילתא שמעתתא תילתי אגדתא תילתי מתלתא עכ"ה נמצא שנחלקת הדרוש לג' מינין לכן כשמיאנו לשמוע שמעתתא ואגדתא הוצרך לומר להם משל לכן אמר להם משל שעי"כ ישמעו לו ויתבאר להם שישמעו אחר כך מלתא דשוי' לתרווייכו, ואמאי אמר משל לאדם שיש לו ב' נשים וכו' הלא אין זה מצוי שיניח אדם למרוט את ראשו ומה תועלת יש לנשים שמלקטות לו השערות ואם פעם א' נזדמן כך הל"ל משל לא' שהיה לו מדקאמר שיש לו משמע שכל אדם יש לו ב' נשים כמותם וצריך ביאור, ועוד דקאמר בתר הכי אמר להם אי הכי וכו' מאי נתחדש לו דשייך לומר עליו א"ה. לכן נאמר ונציע תחילה לבאר מה שהכתוב מתפאר שהמע"ה איך היה שופט את ישראל בחכמה ומספר הכתוב (מלכים א' ג') איך שבאו לפניו ב' נשים זונות וכתיב שם ויאמר המלך קחו לי חרב ויביאו חרב לפני המלך אמר המלך גזורו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת ותאמר האשה אשר בנה חי אל המלך כי נכמרו רחמי' על בנה ותאמר בי אדוני תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתוהו וזאת אומרת גם לי גם לך לא יהיה גזורו ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט, והנה כל המשפטים אשר באו לפני שלמה לא סיפר הכתוב מאומה אלא מזה משמע שזה עולה על כולם, ולדעתי עתה אפי' בפסקי' ב"ב יוכל להיות שיזדמן שיחקירו לפעמים חקירה קטנה כזו ולמאי סיפר הכתוב שהיו זונות דאף אם היו כשירות לא היו נשתנה תביעתן והפסק, עוד יל"ד דלפי הפסק של שהמע"ה שאמר גזורו את החי היינו כממון המוטל בספק וצ"ל שגם את המת יחציון וא"ל שאין המת שוה כלום דא"כ מה מה מהני שתקח כל אחת חצי חי ואי משום ששניהם יהי' שווין וכאשר אמרה באמת אח"כ גם לי גם לך לא יהיה דא"כ היה די לומר שתמית את החי ועוד שלשון גזורו לשון רבים אינו מובן הלא יחיד יכול לחלקו גם מה שחזר שלמה את טענתם ואמר זאת אומרת בני החי אינו מובן דהלא לא הי' מסופק איזה חי או מת אלא שהי' מסופק איזה בנה של זה ואיזהו בנה של זה והול"ל זאת אומרת החי בני ועוד כיון שהראשונה אמרה שתתן לה את הילד החי מכח גודל רחמנותי' אמאי מיאנה השני' בזה הלא מתחילה לא באתה למשפט אלא בשביל זה, וביותר קשה איך הבין שלמה תחילה שתמיאנה השני' בזה ואם השני' תרצה לקחת את החי אי' איפוא חכמת שלמה וא"ל שהיה ניכר מכח רחמנותה שהיא האם קשה הלא אפשר שגם מי שהוא קצת רחמן לא יתן להמית ילד חי הלא לא היה יודע מי היא האם, ועוד שבתשובות הזונות נאמר שהראשונה אמרה והמת לא תמיתוהו ושני אמרה גזורו לשון גזורו ולא על חינם שינה הכתוב ועוד שלא נזכר שנשלשו הילדים אלא לפי פשוטו משמע שהי' תחת יד אחת מהן הילד המת ותחת יד חברתה הילד החי וא"כ הול"ל החצי לאחת והחצי ישאר בידה גם מכח שאם החי נכמרו רחמה עלי' ואמרה תנו לה הילד החי משמע שלא היה ביד חברתה וא"כ היה תחת ידה ואיך אמר שלמה תנו לה את הילד החי היא אמו הול"ל הניחו בידה ועוד אם אם החי אמרה שיתן החי לחברתה למאי הוצטרכו לומר והמת לא תמיתהו פשיטא שאם תתן לחברתה כפי טענתה בטל דינא, וכן קשה על פסק שאמר תנו לה הילד החי והמת לא תמיתהו היא אמו, שאם אמר שיתן לה את החי שהיא אמו פשיטא שהמת לא תמיתהו ועוד דקאמר וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך, והוי לי' למימר ויראו מפניו. ולתרץ הכל נאמר וקצת מזה שמעתי מר' יואל מוכיח ז"ל דהנה במדרש איתא משל על היצה"ר, לבן מלך שאביו רוצה לנסות אם הולך בדרך הישר ומתנהג עצמו כראוי לבן מלך מה עשה שכר זונה אחת וציוה לה שתפתיהו לזנות ואם ישמע לה יתן לה שכרה ואם לאו יכפול לה שכרה ע"כ הוא במדרש ואני רוצה להאריך את המשל גם על היצ"ט. דהנה הבן המלך שמע לפיתוי' וכשנודע זה להמלך ויסרוהו על מה שעשה ככה ונתחרט בן המלך ובוכה והבטיח להמלך אביו שלא יעשה כן לעולם וכן פעם ב' הדר ניסהו ולא שליט ברוחו ומילא תאוותו וכן בפעם ג' ובכל פעם נתחרט