אור לישרים יז

שלימתא ולדעתי זהו כוונת הגמ' (נדה ל"א) דרש ר' אבוה מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר רובע ישראל מלמד שהקב"ה יושב וסופר רבעותיהן של ישראל ואומר מתי יבא הטיפה שהצדיק נוצר הימנה ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא קדוש וטהור ומשרתיו קדושים וטהורים יציץ בדבר הזה מיד נסמית עינו שנאמר נאום הגבר שתום העין עכ"ל הגמ' והנה י"ל איך קאמר הגמ' מתי יבא הטיפה שהצדיק נוצר הימנ' הלא ארז"ל (נדה י"ד) דרש רחב"פ מ"ד יאבד יום אולד בו ולילה אמר הורה גבר מלאך הממונה על הריון לילה שמו ונוטל הטיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עלי' גבור או חלוש חכם או טיפש עשיר או עני וקאמר הגמ' ואלו צדיק ורשע לא קאמר כדר"ח דאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דכתיב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה אותו והרמב"ם בהל' תשובה הק' איך אפשר שיהי' הבחירה ביד האדם הלא הקב"ה יודע איך יבחור האדם וכיון שקדמה ידיעתו ית' איך אפשר שיבחר האדם נגד ידיעתו ותי' הרמב"ן שזה מנפלאותיו שהקב"ה מסלק ידיעתו שאינו רוצה לידע איך יבחר עכ"ל. וא"כ ק' איך קאמר הגמ' הכא מתי יבא הטיפה שהצדיק נוצר הימנה דמשמע שתיכף בשעת ביאת הטיפה נודע לו אם יהי' צדיק וגם הלשון שהצדיק נוצר הימנה בה"א הידוע אינו מובן והכי הל"ל מתי יבא הטיפה שנוצר הימנה הצדיק גם התוס' הק' על הא דיליף שנסמית עינו של בלעם הרשע מדכתיב שתום העין הלא שתום לשון פתיחה וגילוי, ותי' מדכתיב לשון יחיד משמע דלא הי' לו אלא עין אחת, והק' המהרש"א מנ"ל דעל דבר זה נסמית הלא הך קרא נאמר אחר כמה נבואות של בלעם הרשע שהפסיק בנתיים ועי"ל האיך סקל למטרפסי' בעין אחת הי' לו להפקיע שתי עיניו ויבואר הכל דלפי מה שבארנו שע"י הזיווג של הצדיק הנעשה בקדושה ובטהרה נתעורר היחוד של מעלה הנעשה בנקודת ציון ששם שוכן צדיק יסוד עולם וזהו אמרו שהצדיק נוצר הימנה והלשון נוצר הוא כמו דהנותן את העצה נקרא יועץ והמקבל הימנ' נקרא נועץ כדכתיב (משלי י"ו) ואת נועצים חכמה דפירושו שעם המקבלי' עצה יש חכמה כן המפתה נקרא יצה"ר או יצ"ט והמקבל פיתוי נקרא נוצר, וזהו אמרו מתי יבא הטיפה דהיינו טיפה הנזרע בקדושה וטהרה כנ"ל שהצדיק נוצר הימנה ר"ל הצדיק הידוע דהיינו צדיקו של עולם שהוא הצדיק יסוד עולם יתפתה ויתעורר להריק ברכאין לכל עלמין עילאין ותתאין. ולבאר הא דקאמר ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע יבואר למטה אחר שנציע דהנה מלבד הרקות ברכות וטובות הנעשה ע"י יחוד דקב"ה ושכינתי' יש עוד הטבה בזה דגם את זה לעומת זה עשה אלקי' דכמו שיש אדם בקדושה היא סטרא דימינא כן יש אדם בקליפה היא ס"א סטרא דשמאלא והוא נקרא ס"ס על שם שמא"ל ונכתב בסמ"ך מפני שהשי"ן מקבלת לפעמים ימין והוא אינו מקבל ימין לעולם ובת זוגו נקרא' לילית שמביאה יללה לעולם כי ע"י זיווג הסם ובת זוגו מוריק מים זדונים מים שטופים בזעם וסרוחים וכל קללות ופורעניות וכל טומאה מביאה לעולם ואולידין שידין ורוחין ולילין וכל מארי דדינא ועי"ז העולם שרוי בצער בצרה ובעקא ומעוררת בכי ויללה וכ' בס' מרפא לנפש בתחלתו שאלו הכחות הב' שהם זכר ונקיבה מנהיגי צד הטומאה מקטריגין תדיר בעלי דין קשה שוטרי המלך והם וכיתותיהם מתלבשים בכל צורה שירצו מב"ח מפני שהם מסוד להט החרב המתהפכת ומתהפכי' פעמים אנשים ופעמים נשים ופעמים רוחות אבל תחלת מלבושם בעת רדתם לארץ הוא תבנית שור וחמור שור לזכר וחמור לנקיבה הזכר הוא אבי אבות הטומאה ונקרא מלאך המות והנקיבה היא אסכרה של קטנים ר"ל הזכר הוא תלוי בלב האדם ובכח מחשבתו להטותו ולפתותו לעשות עבירה ע"ז וש"ד ולכל המחשבות המביא לידי אפיקורסת והנקיבה היא תלוי בכח הדמיון שע"פ המוח אשר בכח ההיא תלוים החלומות ודמיונים והיא המשגת את האדם בכל מיני ניאוף ועריות וזוהמת ש"ז וכ' שם ואל תקשו עלי ותאמר לי איך אתה קורא שתי כחות הלא אחז"ל הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות שמשמע שהכל א' הוא אל יקשה בעיניך כי לפי שהם שתי כחות מוכנים להכשיל בני האדם בכח זכר ונקיבה בתחתונים ובהזדווגם שניהם להחטיא את האדם חשובים כא' לפי שכוונתם היא א' בהטעאה עכ"ל. והנה קודם חטא אדה"ר היו תלוים באדם דקדושה כל נשמותיהן של ישראל והיו חירות ממ"ה שלא הי' לו שליטה בהם אכן ע"י חטא דאדה"ר