אור לישרים טז

ווי לי' טב לי' דלא יתברי' בעלמא זכאין אינון ישראל אע"ג דהוי בגלותא דמצרים אסתמרו מכל הני תלתא עכ"ל ונמצא מבואר דנשמתא לא אשכחת נייחא וא"כ קשה שכר מצוותיו היכן הוא וגם צריך ביאור על מה עשה ה' ככה בעון הזה דוקא. לכן נבאר דהנה הנביא ישעי' (ישעי' א') בראשית מאמרו פתח שמעו שמים והאזינה ארץ כי פי ה' דיבר נראה דהנה הת"ח נקראו שמים ע"ש אש ומים שהם מלאים תורה שנמשלה לאש ומים לאש דכתיב (ירמי' כ"ג) הלא כה דברי כאש נאום ה' ולמים דכתיב (ישעי' נ"ה) הוי כל צמא לכו למים וארץ היינו שארי עמא דארעא ומש"ה קאמר גבי שמים שמעו דבשמיעה לחוד הם מבינים מה שאומרים אבל גבי יתר העם אמר האזינה משום שהם צריכים לתת לב יותר כדי שיבינו מה שאומרים ואמר כי פי ה' דיבר וידוע דהשכינה נקראת פי ה' ר"ל שאם אין אתם רוצים לשמוע דברי שמעו דברי השכינה ומה היא אומרת בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי וכל הקפיטל עד אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, ולבאר נאמר דהנה חכמי מוסר וחכמי הקבלה כתבו שאין לך עון הממעט שפע והמרבה פשע כעון השחתות זרע כי ידוע כי כל השפע המגיע לנו מאת יוצרינו יוצר בראשית הוא ע"י מעשה תורה והמצות שאנחנו ב"י עושין ומקיימין כי האדם נברא בצלם אלקים דהיינו על פי מידותיו וחלילה לנו לדמות לשום גשם או כח בגשם חס ושלום כאמור (שם מ') ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ואפילו נשמותינו אשר היא נאצלת מאתו ית' אין אנו מבינים מה הוא והכתובים דימו אותה לנר כאמור (משלי כ') נר אלקי' נשמת אדם ואומר (איוב כ"ט) בהלו נרו עלי ראשי וכדומה והוא רק כדי לשבר את האוזן כי האש הוא היסוד קל הדק והזך והבהיר שביסודות אבל באמת גם האש הוא גשם והנשמה היא רוחניות וחכמי הקבלה כ' המשל בזה לסומא שלא ראה אורות מימיו ושמע מבני אדם על דבר מבגדיו שזה הוא אדום וזה הוא ירוק וזה לבן שאין יכול להבין במה נשתנה זה מזה כיון שאין מרגיש בשאר חושיו אשר לו שום שינוי ואינו מבין איך יכולין לראות מרחוק שום דבר בלי הגיע אלינו קול או ריח או מישוש וטעם כן אין אנו יכולין להבין בשכלינו הניתן בכחינו ע"י כלי חושים הגשמים מה הוא הרוחניות רק אנו יודעים שאין זה מכל מה שנוכל להדמות בשכלינו אלא דק ממנו מאוד ואם אירע כך בנשמות עצמותינו וגופינו השייכות לנו והיא רק נאצלת ונחצבת ממקום קדוש איך נבין שארי אורות העליונים היצורים והנבראים והנאצלים וק"ו שאין לדמות את בוראינו ית' לשום דמות וצלם רק לענין מדותיו ופעולותיו ברא אותנו בצלמו ובדמותו והאדם נקרא עולם קטן ובכל אבר ואבר שמקיימים בו המצוה נברא מלאך אשר מעופף ופורח למעלה באורח סלולה ומיד מעורר למעלה אותו המידה אשר היא בדמות ובצלם אותו האבר שקיים בו המצוה והיא מורקת שפע וברכה וקדושה וטהרה דרך צינורות קדושות וטהורות וכלים מכלים שונים עד הגיע כל טוב ההוא לציון וירושלים שלמעלה וע"י יחוד קב"ה ושכינתי' השוכן שם הנעשה ע"י זיווגו של ישראל בזמן מצות עונה בקדושה ובטהרה כראוי לכל אדם לקדש עצמו במותר לו ולהתנהג בעת הזיווג כדאי' בסי' ר"מ בא"ח ובא"הע סי' כ"ה, ויותר מזה ראוי לכל איש מישראל שיש לו אשה ללמוד מה שכתב הרמב"ן איך שיתנהג בעת הזיווג והוא מובא בר"ח בשער הקדושה סוף פט"ו בדבר כשמתנהג כראוי ועי"כ יזכה לבנים כשרים ומזורזים וחובה על כל אדם ללמוד זה כמו שמחויב אדם לדעת איך יתנהג עם אשתו בימי נדתה כן צריך לדעת איך יתנהג עמה בעת טהרתה ובפרט בשעת הזיווג ותראו שאין ח"ו שום שמץ וגנאי וכיעור בדבר כי אם קדושה וטהרה כשמתנהג כראוי ובזוהר איתא כשאדם שומר הברית שורה עליו שם הוי"ה מלגאו ושם שדי מלבר שנא' מי יעלה לנו השמימה ר"ת מיל"ה וס"ת הוי"ה וכשאדם אינו משמר בריתו שורה שטן מלגו וסם המות מלבר, וכל ב"ב מבני קהלתינו מסתמא יש לו א' שיוכל ללמוד אצלו דבר זה, ולפי שבכל רמ"ח אברים לא נקרא קודש רק חותם אות ברית קודש לכן זהו נגד נקודת ציון וגם מפני שזה נעשה על ידי חימום כל רמ"ח אברים מש"ה ניתן השפע וכל טוב מכל המקומות דרך נקודת ציון וירושלים שלמעלה לכל העולמות כמ"ש (תהלים קל"ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם ובפרט לאותו מלאך הנברא מן המצוה ההוא אשר גרם וסייע להרקת השפע ההיא והמלאך שורה על אבר ההוא ומשמרו מכל רע ולא במהרה הוא חוטא גם ע"י הורקת השפע העולמות כולם הן למעלה והן למטה בחדוא