אור לישרים קסו

שונאי ישראל ואמרו יש לכם אלקי כזה ואתם מסתחווים לצלם פתחו ואמרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים מה נאמר אנחנו שנעשה לכולנו נס הלא חיינו היה תלוי בשערה וכפתע היה בינינו ובין המות והש"י עשה לנו נס שהציל אותנו עד כה אם לא נשוב מדרכינו הרעה הלא נבוש ונכלם מעוונותינו לדעתי מיום גלותינו הקשה והחיל הזה אין שום דור יכול לומר הראתנו צרות רבות ורעות כמו דורינו זה אין זה כי אם חבלי לידה באו בנים עד משבר וכח אין ללידה. אנחנו דומים לאשה הרה שבכל עת הריון עברו עליה מכאובים קשים ומרים מאוד משונים זה מזה, כל יום ויום היא יושבת ומקוות ללדת כדי שתפטור מצער גדול של הריון המר לה מאוד ואעפ"י שהיא יודעת שאם תלד בזמנה יהיה הוולד וולד של קיימא ויהיו הכל שמחים עמו מה שאין כן אם תלד קודם זמנה מ"מ מפני גודל צער עיבורה אינו נחשב לה כל תאות עולם למאומה ואעפ"י שיודעת שכאב הלידה היא יותר קשה מצער הריון מ"מ היא מצפות ומתאווה עת הלידה וכל יום ויום נחשב לשנה מגודל צער עיבורה, וכאשר נשלמו לה הט' ירחי לידה היתה שמחה כי עתה קרבו מאוד ימי הלידה ויהיה לה תמורת צער עיבורה הקשה וולד של קיימא ויתהפך יגונה לששון ושמחה, אך אבדה תוחלתה כי אחרי שכלו ט' חדשים אעפ"י שבא לה חבל גדול קשה ומרה והיתה שמחה ע"י שסבורה שהתחילה להיות יושבת על המשבר אך אחר כך שפתה מהקושי ומהצער הריון לאיזה ימים וכן היה לה פעמים רבות שהי' לה חבל ואח"כ שפתה ובנתיים עבר עלי' עדן עדנים הרבה עם קושי עיבורה אשר עדיין לא ילדה ואלולי שהיתה בטוח מהרבה חיות ומילדות חכמניות שאין זה כ"א צער הריון כבר היתה מתייאשת עצמה שלא תלד ואין זה צער הריון כ"א כאב אחר אסר לא תפטר ממנה אבל מחמת בטחונה במה שהבטיחוה לה המילדת וחכמניות רבות יודעת שבפתע פתאום יבואו לה חבלי לידה יהיה אימת שיהיה, וכן הוי לה שהגיע העת לישב על המשבר והיתה שמחה דשוב לא יהיה צערה וכאבה זמן ארוך ומהרה תפטור מכאבה ומה היו עושים לה קורין חכמה לעזרה ולמהר לידתה אכן לא כן היה אלא שקשתה ב' וג' ימים בלי הפסיק חבל אחר חבל אשר כל חבל וחבל שקול כנגד כל צער הריון שהי' לה עד אשר כמעט לא נותר בה כח ללידה וכשמילדת ראתה את הכל ובלא"ה יודעת בעצמה שאין מבינה הרבה והמעט אשר היתה יודעת כבר עשתה ולא הועיל אז אמרה אל המקשה עתה כלו כל הרפואה ואינני יודעת מה לעשות לכן קום קרא אל אלקיך ואל חברותיה אמרה העתירו נא בעדה כי שוב איננה בידי אלא ביד ה' אשר בידו מפתח של חיות וכאשר שמו חברותי' אל לבם גודל צער הריון שהי' לה יותר משאר נשים וגודל אריכות הריון שהי' לה ומגודל התאווה והיחול אשר היתה מקוות על זה העת ועתה שהגיע הזמן אין בה כח לעמוד בו ונכמרו רחמנותיהם עלי' והגדילו הבכי בקול רם והיא גם היא מר תיילל עד שלא יכלו לדבר כי הבכיי' גדולה מקירות לבם הפסיק דבורם ולא יכלו להתפלל עלי' וגם לא נשמע מה היא צריכה וכאשר ראתה החכמה כן התחילה לנחמם ואומרת לא תבכו כי מה יועיל הבכי עצה אחת נזכרתי ובלי ספק תועיל והוא כי ידעתי ג' נשים אשר כ"כ נתקשו בלידתן והי' להן חכמניות ומילדות הרבה אשר כל אחת ואחת יודעת הרבה ממני ואעפ"י שהם אינם אתנו מ"מ נחקור עליהם איזה רפואה שהועיל להם ונעשה כן גם אנחנו וכאשר חקרו נודע שכל אחת עשה רפואה אחרת לכן הם למהר לידתן עשו הג' רפואות ביחד וכאשר עשו שלשתן מיד המליטה זכר ואז נתהפך הצער והיגון לששון ולשמחה. כן אנחנו עתה כי כן אמר הנביא (ישעי' כ') כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' כן אנחנו מפניך ה' ולפ"פ אינו מובן דהכי הל"ל כמו הרה קרבה ללדת לשון עבר ואמאי אמר תקריב לשון עתיד וכן הא דקאמר תחיל תזעק בחבלי' הל"ל חלת וזועקת בחבלי', אכן לפי המשל יובן כי הנביא דימה ימי הגאולה ללידה כמו שאמר (שם ה') מי שמע כזאת מי ראה כאלה דיוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחד כי חלה גם ילדה ציון את בניה ומשו"ה דימה הנביא זמן הגלות הקשה והמר הזה להריון הקשה ומרה מאוד אשר עברו עלינו הרבה מכאובים וצרות גזרות ושמדות וחרפות ובזיונות וטלטולים שקשים ומרים אשר לא יספיק כמה שנים לספרם ואעפ"י שהיותר שאנחנו סובלים ענויים יותר נהי' שמחים לעתיד כמ"ש על פסוק כי מכת אויב היכיתיך א"ת אויב אלא איוב ר"ל שינחומו בכפליים וכן אמר הנביא לכן בארצם