אור לישרים קסד

ליום חגינו דהיינו בחג שהחודש מתכסה בו שהוא ר"ה נמי יתקעו תקיעה נוספת מלבד מה שכתוב בתורה כדי לערבב וקאמר אמאי יתקעו ב' פעמים ביום הכסא הלא בפעם א' נמי מתבהל לכן קאמר כי חוק לישראל הוא ר"ל שבפעם א' בהיל ולא בהיל מפני שחובת היום הוא לתקוע ולכן צריך לתקוע שנית שאז מתבהל בודאי וע"ז ק' איך מתבהל הלא תקעו כל חודש אלול ולא שבו ואפי' הכי לא תקעו שנית ולכן קאמר ומשפט לאלהי יעקב ר"ל שאין לדמות יום הכסא לחודש אלול שביום הכסא הוא משפט לאלקי יעקב ומשו"ה מתיירא שלא יניחו מלתקוע עד שישובו, וק"ל. ועתה מורי ורבותי כל אלה הדברים לאו על התקיעות לחוד נאמר אלא על אמירת המוסר נמי שייכים דודאי טובה גדולה היא לומר דברי מוסר שעי"כ מתעוררים רבים לתשובה אשר גדולה למאוד כנ"ל והמעורר הוא הסרסור ושכרו גדול מאוד וזכות הרבים תלוי בו אך כל זה אם ישמעו לו ויתעוררו לתשובה אך אם לא ישמעו לו מגרע גרע דאי לא היה מוכיחם היה להם פתחון פה לומר אלו היה אחד אומר לפנינו דברי כבושין היינו חוזרין בתשובה אבל עתה אין לכם טענה ואעפ"י שהוא ספק מ"מ יותר היה טוב השתיקה רק על ידי אמירת דברי מוסר נמי ונתבהל השטן שמא יתעוררו באמת ובלב שלם יותר מבשופר דבשופר אינו אלא דרך רמז שישובו מפחד ה' ומהדר גאונו כי אמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו יחרדו דייקא כ"ש ע"י אמירה שנוכל לומר בפה את כל אשר בלבבינו, וזו בודאי נפעיל שיתבהל השטן לכן טוב לומר המוסר כי אין ספק מוציא מידי ודאי כנ"ל אם לא שנדע שלא ישמעו לדבריו דאז הוי ודאי וודאי ועוד דאין השטן מתבהל כלל דאם הדורש יודע שלא יקבלו תוכחתו כ"ש השטן שהם בני ביתו ואנשי מלחמתו נגד יצ"הט שיודע שלא יתעוררו וכן אמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע אבל אם ספק טוב לומר דברי מוסר כנ"ל. ובזה ראיתי ליישב דברי נביא (ירמי' י"ח) שהי' קובל על אנשי ענתות לפני הקב"ה ואמרו לכו ונחשבו על ירמי' מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכיהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי הישולם תחת טובה רעה כי כרה שוחה לנפשי זכור עומדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב חמתך מהם, וקללם קללות נמרצות אשר לא ארצה להזכירם, ויל"ד הא' מ"ש כי לא תאבד תורה מכהן ועצה וגו' ורד"ק מפרש שאמרו שאעפ"י שיכיהו בלשון לא יהיה להם העדר דיהיה להם כהן וחכם ונביא ואינו מובן הלא כל שנאתם על ירמי' היה עבור שהוכיח אותן ואיך יאמרו שיהיה להם נביא אחר א"כ מה יועילו בהכאתו גם אינו מובן במה שאמרו ונכיהו בלשון ולא מצאתי פי' מספיק על זה גם איך שייך לזה ואב נקשיבה אל כל דברו גם מה שאמרו לכו ונחשבה על ירמי' מחשבות ק' הלא אמרו מה שרוצים לו לעשות והכי הול"ל ויאמרו לכו ונכיהו בלשון ואל נקשיבה ועוד דקאמר הקשיבה ה' אלי ושמע לקול יריבי והכי הול"ל והפר מחשבותם ולמה קללם על מחשבותם הלא מחשבה רעה אינו מצורף למעשה והשם יכול להפר עצתם, ולדברינו הנ"ל יובן כי אמרנו שאעפ"י שאם נודע שאם בודאי לא ישמעו אסור לומר דברי מוסר מ"מ טרם שנודע מצוה לומר דברי מוסר שמא ישמעו אך אם באמת שמעו עשה מצוה בפועל שזיכה את הרבים אבל אם אינם שומעין תחת שחשב לעשות מצוה לזכותם עשה עבירה בשוגג בפועל שנתגלגל חוב הרבים על ידו שיהי' עונשם יותר חמור והנה ירמי' היה נביא וכהן כדכתיב מן הכהנים אסר בענתות וחכם שאילולי לא היה חכם לא היה השכינה שורה עליו כדאיתא אין השכינה שורה אלא על גבור וחכם וכו' ועתה נאמר שאנשי הענתות הרשיעו וידעו שיענישו על ככה אלא שגברו תאותם ומשו"ה שנאו לירמי' שידעו שיתענשו יותר ע"י תוכחתו ואמרו אלו נדע שיתן סוף לתוכחתו נסבול זמן מה אבל באמת צריכין אנו לחשוב מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן וגו' ומכ"ש ירמי' שהוא שלשתן יחד וא"כ לא יהיה סוף לתוכחתו לכן נכיהו בלשון ר"ל ע"י לשונינו מה שנדבר אליו וצריך הוא לשתוק מתוכחתו וקאמר שנאמר לו ואל נקשיבה לקול דבריו ועי"כ יצטרך הוא לשתוק שעי"כ יגולגל חוב ע"י כנ"ל רק דע"ז קשה הלא יתענשו על אמירה זו לכן התחילו בואו ונחשבו על ירמי' מחשבות ר"ל שאין אמירה זו כ"א מחשבה שאין רצונינו לשמוע לו ויעשה להבא הרע וכ"ז שלא עשה אין זה אלא מחשבה והקב"ה אין מצרף מחשבה רעה למעשה באמת היה זה לירמי' למכשול כי תחת אשר הי'