אור לישרים קסב

לו למה לא תכין עצמך לנסיעתך והשיב לו שגמר בדעתו שלא ליסע על השוק וגילה לו טעמו ואמר לו תבא עמי מפני שיש לי מעות הרבה סך רב ועצום מאוד אשר אני רוצה לקנות בהן סחורה ואני איני מבין לקנות הסחורה לכן אם תבוא עמי אקנה כפי מבינתך ואתן לך מכל מא' א' זהב שכר סרסרותך וגם הסוחר יתן לך כ"כ ומבלעדי בודאי יהי' הרבה כמוני עד אשר יעלה סרסרותיך לסך עצום ורב אכן הסוחר העצל מרוב עצלותו שלא רצה לטרוח להכין עצמו מיאן בעצתו ואמר שאין נחשב לו שכר הרב אשר אמר יטוב לו לישב בביתו. וכשראה חבירו שאעפ"כ אינו רוצה ליסע משם אמר אם לא תרצה להיות סרסור עכ"פ תפעול בנסיעתך שב"ח שלך ימתין לך עם חובו עד שוק האחר הסמוך אמר האחר שוטה שבעולם אתה רואה כ"כ ריווח מרוב' אשר אומר לי דהיינו שכר סרסרת סך עצום ורב ואפ"ה אין אני מתרצה וכי בשביל עוד טובה מעוטה דהיינו שימתין עם חובי עד שוק האחר אשר על כל פנים אצטרך לפרוע יהי' אימת ומתי שיהי' איך ארצה ע"כ המשל. והנמשל הוא זמן היריד הוא ימים הנוראים הממשמשין ובאין שבאין כל סוחר וסוחר לקנות בו כל צרכי השנה הבאה דהיינו חיים טובי' ופרנסה וכלכלה וסליחה ומחילה ולכלות כל צר ומסטין מעליו וכדומיהן אך כל או"א צריך לפרוע חובותיו הם העוונות אשר עשה בשנה העברה בצדקותיו אשר בידו שאם יכריע זכיותיו על עונותיו יוכתב לאלתר לחיים ויותן לו עוד מהני מילי מעליות' על שנה הבאה בהקפה כמאמר רז"ל והמשילו הקב"ה לחנוני המקיף והנה הסוחרים הזריזין העושין חשבון מה שבידם ומה שחייבו ד' שבועות קודם היריד ומכינים צרכי נסיעתם. המה מרי דחושבנא העושין חשבונם בחודש אלול וממעטים תאותם ותענוגים ומכניעי' לבבם לבא ביום הדין בלב נשבר ונדכה אשר אלהים לא תבזה והסוחר העצל הוא שלא הגיע זכיותיו להכריע עוונותיו וכמעט המה כדאי להיות שוה בשוה ומכח עצלותו חושב שאם יתענה ויחלה גופו בחודש אלול לא יכול לקיים חובת הימים דהיינו ק"ש ותפלה שחרית וערבית וישאר חייב ויודע שאינו יכול לפטור משטר חובו כדאיתא בפ"א שהחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבא וילוה והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ולא מדעתו לכן נתייאש שלא יבא על היריד דהיינו שהלך בחודש אלול בשוט נפש ובשרירות לבו ונתייאש מלבקש חסדי ה' לתת לו מהני מילי מעליותא על השנה הבאה. כי אמר שאין בידי מעש לבקש תמורתם. וכשראה חבירו עצלותו בחודש אלול ושאל לו על ככה גילה לו העצל מצפוניו אז אמר לו חבירו והלא אתה מבעלי מדע שתוכל לסדר דברי כבושין המעורר את רבים לתשובה או אתה מבעלי חכמה שידעת לתקוע שהיא חכמה ואינה מלאכה שעל ידי התקיעה יתעוררו העם לתשובה ותשובה מילתא רבתא היא וכל כסף לא יערכהו כאמרם חז"ל גדולה תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד וכן אמרו גדולה תשובה שזדונות נעשו להם כזכיות וכן אמרו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ואם אתה תהי' מעוררן אתה תהי' סרסור ושכרך יהי' גדול מאוד מאוד כאמרם חז"ל כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וגם אחר הדברים האלה לא יניח עצלותו ויהי' נחשב לו גודל השכר למאומ' נגד עצלותו בודאי לשטות יחשב אם יאמר לו שעי"כ יתעוררו לתשובה ויתערבב השטן דעירבב השטן אינו אלא להמתין שלא יגבה חובו מהר ואינו טובה אלא לעסקי העוה"ז שהקב"ה אינו ממהר לגבו' חובו בעוה"ז ומ"מ אינו נמחלו לו בשביל כך וכל האומר הקב"ה וותרן וכו' משא"כ סרסרו' של התשובה זה קרן קיימת לעוה"ב ויפה שעה א' של קורת רוח בעו"ה מכל חיי עוה"ז וא"כ אם לא שת לבו להניח עצלותו בשביל סרסרות של התשובה איך ישית לבו להניח עצלותו בשביל ערבב השטן. וא"כ קשה על הטור שכתב הטעם שתוקעין בחודש אלול שיתעוררו העם לתשובה וכתב עוד הטעם כדי לערבב השטן הלא זה אינו נחשב למאומה נגד שכר המעוררן בתשובה וביותר ק' על הגמרא ובפרט לפי פרושינו שפרשנו דעיקור ערבב השטן הוא שמתיירא שיתעורר העם לתשובה ויתעורר השופר של מעלה ויבולע המות לנצח ואמאי לא קא' ר"י באמת הטעם כדי לעורר העם בתשובה קודם אמירת מלכיות זכרונות ושופרות ומה ס"ד דמקשין למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין הלא קרא מפורש הוא שהשופר מעורר לתשובה כדכתיב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. אמנם נאמר דודאי אם נדע שע"י התקיעה יתעוררו בתשובה בודאי ראוי שיתקע בשביל האי טעמא לחוד אבל