אור לישרים קסא

מפני ת"ש מפחדו שיתעוררו העם בתשובה ותיעורר השופר של מעלה ויהיה היום אותו יום שנאמר עליו והיה ביום ההיא וגו' וזהו כוונת הטור שכ' שתוקעין כל חודש אלול כדי לערבב השטן היינו שיתבהל ויפחד כל יום וכו' שמא היום יתעוררו ויהיה זה היום אשר יתקע בשופר וגו' ומרוב פחד הוא מעורבב ואינו יכול לקטרג כל חודש אלול וק"ל. וזהו נמי כוונת הטור מ"ש דבפעם א' בהיל ולא בהיל משום דאפשר שיתעוררו ואפשר שלא יתעוררו: והתוקע אפשר שאין כוונתו להתעורר רק שתוקע מפני שחובת היום לתקוע וא"כ אף אם יבין התוקע שעדיין לא התעוררו שוב לא יתקע אבל כשתקע בפעם ב' בשעת אמירת מלכיות זכרונות ושופרות ודאי בהיל כי אמר הלא כבר יצאו י"ח היום ואמאי תקע בפעם ב' וא"כ מימר אמר השטן אם לא ישוב בפעם ב' יתקע שלישית ורביעית עד שישובו ומשו"ה ודאי בהיל והיינו דקאמר ודאי זו שיפורא דיתקע בשופר גדול וע"י בהלתו נסתתמו טענותיו בשעת אמירת מלכיות כנ"ל שאז עולה זכרונינו לטובה לפני השם ב"ה וק"ל. יצא לנו מזה דמה שתוקעין כשהן יושבין כדי שיתבהל השטן כשתוקעין פעם ב' בודאי יסבור שכוונת התוקע לעוררן בתשובה ולא יסתפקו כלל וכנ"ל וכ"ז אם התוקע הוא ת"ח שאז צריך לכך שזכות הרבים תלוי בו מה שא"כ אם התוקע הוא איש נעיר וריק חבירו של השטן בודאי אין השטן מתבהל מפניו כי יודע שאין זכאי לכך, ומוסר זה עכשיו זמנו לאומרו בדרוש הזה לגבאים דבתי כנסיות כולן שיהדרו אחר התוקע הירא וחרד לדבר ה' כי מכבדין ביום א' דסליחות בהשכמה או קודם לכן ובנתיים מסתמא לא נדרש ואעפ"י שאין הגבאים של כל בתי כנסיות המה בכאן מ"מ בלי ספק יש פה קרוביהם וריעיהם אשר יגידו להם את המעשה אשר יעשון. נחזור לענינינו דמשו"ה כד שמע תניין ודאי בהיל שאומר שמסתמא יתקע שלישית ורביעית עד דיתקע בשופר גדול צריכין אנו לבאר למה באמת אין אנו עושים כן אחרי שאנו רואין שלא התעוררו בפעם ב' נתקע שלישית ורביעית נאמר ובזה יתורץ הטור הנ"ל דהב"י הקשה כיון דהביא הטור טעם לתקיעת שופר בר"ח אלול משום דבר"ח אלול עלה משה להר ועלה אלקים בתרועה איך כתב בתר הכי לכן התקינו שיהיו תוקעין באלול כדי להתעורר העם בתשובה כדכתיב היתקע שופר בעיר וגו' והשל"ה מיישבו בטוב טעם דאי משום שעלה אלקים בתרועה היה די לתקוע בר"ח אלול לחוד ותו לא דכן היה במדבר כשעלה משה לקבל הלוחות האחרונות דאחר שהכריזו פ"א שוב לא הכריזו ואי משום לעורר בתשובה הי' די מעת שעומדים לסליחות כל מקום ומקום לפי מנהגו אבל מפני ב' טעמים יחד דהיינו כגון שצריכין לתקוע בר"ח אלול מכח קרא דעלה אלקים בתרועה ובלא"ה צריך לתקוע בזה החודש כדי לעורר העם בתשובה טרם בא יום הדין אשר כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון ומי לא נפקד כהיום הזה, לכן כיון שהתחילו לא רצו להפסיק ותקנו שיתקעו כל חודש אלול ע"כ דברי של"ה, אך אני אומר דודאי בהך קרא לחוד דעלה אלקים וגו' אינו מספיק לטעם על התקיעה של כל החודש וכדברי של"ה אבל מ"ש ואי משום שעומדים לסליחות הוא דחוק דכבר כ' חכמי מוסר ואנחנו נבאריהו למטה שכל חודש אלול מסוגל לתשובה יותר מכל שארי החדשים וא"כ בהך טעם לחוד היה די למה שתוקעין כל חודש אלול ולמה לי' להטור להביא הך קרא דעלה אלקים בתרועה ועוד אני רוצה להפליא מה שהניחו הם ולא הקשו ונאמר ד"מ שממנו ניקח מוסר מה שמוטל עלינו לעשות בחודש אלול, וזהו משל לסוחר א' מסוחרי יריד פ"פ דמיין מבין כל מיני סחורה אלא שמרוב עצלותו וגודל תאותו לא הצליח במו"מ ולא פנה כ"א לאכול ולשתות ולהתענג ולא נשאר לו כ"א לפרוע בפפ"ד מה שחייב לפרוע בשוק הסמוך מפני שא"א לו לברוח מפני ב"ח כי הב"ח יכולין לשלוח ש"ח לכאן ויצטרך לפרוע גם ההוצאות וידע בנפשו שאם יסע בשוק פפ"ד הסמוך יצטרך להוציא תוצאת הדרך ולא יכול לצאת י"ח כי יחסר מן הסך ההוא אשר יש לו לפרוע הרבה לכן גמר בדעתו שלא ליסע לשם רק ישלח מעותיו לשם והוא ישב בביתו, והנה דרך סוחרי פפ"ד שבדעתם ליסע שלפחות ד' שבועות קודם זמן השוק יחשבו כמה הוא בידם וכמה הם חייבים וכמה נשאר להם כדי שאף שלא ירצו בפפ"ד להקיף לו יוכלו לקנות במה שנשאר אשר בהם ירוויחו יותר על הוצאתם וגם מכינים צורכי נסיעתם וזה הסוחר העצל אשר אמרנו מפני שגמר בדעתו שלא ליסע לא הכין כלום ובא א' ושאל