אור לישרים קס

ומי גרם להם זה הלא בודאי הוא מגירוי היצה"ר אשר הוא מצוי בבה"כ ומ"ש אם פגע בך וכו' משכיהו לבה"מ כבר בארנו בארוכה פ"א שאין זה מהני אלא למי שהיצה"ר אצלו כהולך אבל אחר שנעשה כאורח ומכ"ש אם נעשה כב"ב לא דכך אמרו בגמרא אמר רבא יצה"ר בתחילה דומה להולך ואח"כ לאורח ואח"כ לאיש ופרש"י ב"ב ויליף מחד קרא שנאמר ויבא הילך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו ומשל זה נאמר על יצה"ר והיינו דקאמר הגמרא אם פגע בך וכו' דהיינו שאינו אלא כהילך אז תקנה יש לו שתלך לבה"מ אבל אם הוא כבר אצלך כאורח הוא מכבד להאורח שלו ומכניסו עמו על מקומו בבה"כ ומכ"ש אם הוא כב"ב שאז נעשה הוא אצלו כאורח וא"כ דברי רמ"א היו נכונים בדורות הראשונים שיצה"ר לא היה אלא כהילך אז לא היה בא לבה"כ ולא שמע התפלה אבל עתה שהיצה"ר בעו"ה לא לבד שהוא כב"ב אלא שהוא שוכן בלבבינו כאמרם לא יהיה בך אל זר זה יצה"ר ומבלבל מחשבותינו בתפלה וא"כ בודאי יודע מה שאנו מתפללים יותר מה שאנחנו יודעים ממני כי כמה וכמה פעמים אין אנו מתפללים כ"א מהשפה לחוץ ואין אנו יודעים אם אמרנו הנוסח על סדר הברכות רק אנו סומכים על רגילת הלשון ואנו מקיימים דברי הכתוב בפיו ובשפתיו כבדוני' ולבם רחוק ממני אבל השטן משגיח על כל מלה ומלה שיצא מאתנו כדי לקטרג עליו שמלה זאת דלגנו ומלה זאת יצא בהבלעת מקצתה ובמלה זאת היה מחשב להרע לחבירו או לעשות שאר מעשים רעים וכדומיהן וא"כ אין שייך לומר שע"י התקיעה שאנחנו תוקעי' לאחר התפלה יטעה השטן ויסבור שהיום ר"ה כיון ששמע שאנחנו היינו מתפללים תפלה של חול ומלבד כ"ז קשה דאף שע"י התקיעה לא ידע אימת ר"ה מ"מ הלא ביום ר"ה יבואו כל בני אלקים להתיצב על ה' מימינו ומשמאלו אלה לזכות ואלה לחובה ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון מפחד ה' ומהדר גאונו כי בא לשפוט את הארץ א"כ איך לא ידע השטן מכל זה. לכן נ"ל שאין כוונת הטור במה דקאמר וכדי לערבב השטן כדברי הרמ"א אלא שע"י התקיעות מתבהל ועי"כ הוא מעורבב ונסתמו טענותיו וראי' לדברי מדברי הערוך והביאו התוס' (ר"ה ט"ז) על הא דקאמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן וכתבו התוס' וז"ל פי' בערוך דכתיב בלע המות לנצח וכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קול שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל כד שמע תניין אמר ודאי זו היא שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטו זימנא להתבלע ומתערבב ולית לי' פנאי למיעבד קטוגורי' עכ"ל, ונמצא דפי' הערוך דמשו"ה מעורבב מפני שהוא מתבהל אך מה שפי' דמשום הכי מתבהל שאמר ודאי זו היא שיפורא דיתקע בשופר גדול ולפי פשוטו משמע שהשטן טועה וסבר ששמע קולו של שופר גדול ואינו מובן נמי בזה הלא אותו שופר ישמע בכל העולם, ועוד הלא הוא רואה מי הוא התוקע ועוד דלפ"פ רצה הערוך לתרץ משום דלפי דרך הטבע אם אדם מתבהל מכח איזה מעשה מתבהל יותר בפעם א' מבפעם ב' כיון דחזי דבפ"א לא הי' כ"א בהלה וממה שהיה ירא לא בא לידי מעשה שוב בפעם ב' אינו אלא כמסתפק אם יבא לידי מעשה וא"כ היה קשה לי' להערוך הלא עיקר התקיעה הוא בתקיעה דמעומד דכן תקנו אנשי כה"ג שיתקעו על סדר הברכות שאז הוא שעת רחמים כדאמר ר' יצחק אמר הקב"ה יאמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרונינו לפני לטובה ובמה בשופר וא"כ יותר היה ראוי שיתקעו אז פעם ראשונה שאז יהיה השטן יותר בהיל ולתרץ זאת כתב הערוך דנהפוך הוא דבפ"א בהיל ולא בהיל ובפעם ב' ודאי בהיל. כיון שכן אי ס"ד דבהלתו מפני שסובר שזה התקיעה של שופר גדול בודאי כיון שראה בפעם ראשון שלא היה שופר גדול שלא יתבהל בפעם ב' יותר, ועוד קשה הלשון של הערוך שכתב כד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול והמילת דיתקע אינו מובן דהכי הל"ל זהו שיפורא דתקע בשופר גדול, אמנם נא' דכוונת הערוך הוא דעיקר בהלתו הוא מפני שהשופר מעורר העם לתשובה כמ"ש הטור שהובאנו לעיל ומביא ראי' מקרא היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וכשיתעורר העם בתשובה שלימה מיד יהיו נגאלין כמאמר רז"ל כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ובפרט אם נתעורר ע"י השופר שאז יתעורר השופר של מעלה שעליו נאמר והי' ביום ההוא יתקע בשופר וכו' וינערו הרשעים מן הארץ ויקוים בלע המות לנצח וזו שהשטן בהיל