אור לישרים קנט

עדות חבירו הן הרי זה כמי שנחקור והעיד כמו שהעיד חבירו עכ"ל וא"כ י"ל דהא' העיד ואח"כ אמרו הן זא"ז אחריו ושפיר מצי להיות שגם הרביעי העיד תכ"ד של הראשון דג' פעמים הן עדיין ליכא וכמו שאילת תלמיד לרב אכן מאה ודאי א"א להיות תכ"ד של ראשון ולפי"ז שפיר י"ל דעל ד' לא צריך קרא דמג' נלמוד גם ד' והא דאיצטרך עדים היינו להורות הרבה שא"א להם שיגידו כולם תכ"ד של הראשון נמי מהני אם העיד כל חד וחד תכ"ד של חבירו וכיון דאתרבי נמי הך ממילא נמי ידעינן דה"ה אפי' מאה ואין מקום לקושי' תוס' אך י"ל דהתוס' לשיטתייהו מקשו שפיר שכתבו בד"ה אמר רבא והוא שהעידו וכו' דלא קאי על קא"פ דגבי קא"פ אפי' לא העידו תכ"ד כלל נמי עדותן בטילה כיון דראו כאחד המעשה ה"ל עדות אחת אע"ג שלא העידו כאחת דדוקא גבי הזמה שהעידו שקר ולא ראו המעשה ואי לא העידו תוך כדי דיבור לא הוי ע"א משא"כ לענין קא"פ ולפ"ז מדתנן גם גבי קא"פ ומנין אפילו מאה ת"ל עדים צ"ל דמג' לא הוי ידעינן יותר מג' דאל"ה נמי הוי ידעינן מאה ושפיר הקשו דדלמא אתי לרבותא על ד' א' יותר מג' דכתיב בקרא וכו' והנה הרמב"ם פ' כל הקישים דמתני' דבפ"ה מהל' עדות כ' דאם נמצא א' מהן קא"פ אפי' מאה עדותן בטילה, ובפי"ח מהל' הנ"ל כתב דב' מזימין אפילו מאה ובפ' כ' כתב דאפילו הן מאה אין נעשו זוממין עד שיזומו כולם וצ"ל דס"ל דת"ק ור"ש ור"ע לא פליגי דהכל מודים דלכל מילי איתקש דאין היקש למחצה וכ"כ בפי' המשניות ע"ש ולפי זה גם קושי' תוס' קשה על בבא דרישא דמנין דב' מזימין אפי' ק' דלמא עדים אתי לרבותא לד' א' יותר מג' דכתיב בקרא, והשתא א"ל דלד' לא צריך קרא לענין הזמה דזה נדע מג' כנ"ל דהא איכא למימר דעדים אתי להורות ד' דאיתקש לג' בכל מילי ואפילו לענין קא"פ וזה לא נלמוד מג' אבל ה' לא איתקש לב' הן לענין הזמה והן לענין קא"פ ובמלח עדים לא משמע כלל ה' רק ד', אכן לפי תירוצם שכתבו כיון שכת אחת מזימה בב' כיתות ה"ה מאה מוכח דלענין הזמה איתקש אפילו מאה לב' ואין היקש למחצה וא"כ ה"ה נמי דאיתקש מאה לב' לענין קא"פ והן הן דברי התוס' דבתחילה הקשה גם על בבא דרישא דמנין דב' מזימין אפילו ק' אימא דעדים קאי על ד' והא דצריך לד' היינו אם נמצא א' מהן קא"פ אבל לענין הזמה י"ל דלא איצטרך קרא כד' מ"מ ק' דלמא אתי להורות על קא"פ דלזה ודאי איצטרך קרא וא"כ מנין אפילו מאה הן בבא דרישא והן בבא דסיפא ולפיכך העמידו דבריהם על בבא ראשונה וע"ז תי' דכיון דכת אחת מזימות ב' כיתות הוא הדין אפילו מאה ומוכח דאפילו מאה איתקש לב' לענין הזמה וה"ה דלכל מילי איתקש דאין היקש למחצה ומתורץ קושייתם מכל הבבות, ודברי התוס' עולים כהוגן, וק"ל. ועתה אתן סוף לריב ה' עם ההרים והסוף הוא אהבה קיימת וא"כ שמעו הגבעות קולי בדברי מוסר והצדיקים שבכם אשר אין להם צורך לדברי מלבד מה שאמרנו שתועלתם ששמעו קצת מחידושי תורה ופלפול של אמת ונעשו מלומדי מלחמתה של תורה אלא שעכ"פ עתה הם נטפלים לעושי מצוה ויש להם שכר כעושי מצוה. בטאו"ח סי' תקפ"א כתב תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרועה לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין מר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וכדי לערבב השטן, והנה הרמ"א בד"מ פי' שמה שכתב הטור כדי לערבב השטן היינו שלא ידע אימת ר"ה ע"ש ואינו מובן איך יהיה השטן ע"ה כ"כ שלא ידע אימת ר"ה ע"ש הלא הוא שומע שמתפללין קודם התקיעות שבכל החודש אלול תפלה של חול ובר"ה מתפללין תפילת ר"ה ומתוך כך ה"ל למידע אימת ר"ה ומה איכפת בתקיעה שאחר התפילה ואולי אפשר שדברי הרמ"א המה לפי דורות הראשונים שלא היה שום יחיד מתפלל בביתו וכולם היו משכימים ומעריבים לבה"כ או לבה"מ ולשם לא היה רשות לשטן ליכנס כאמרם אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבה"מ ולא היה שמע מה שמתפללין אם תפלה של חול או של ר"ה רק הי' שומע מבחוץ התקיעות אפשר שהוא סובר שהוא ר"ה אבל בדורינו עתה שרובם מתפללים בחול ביחידות בביתו ועתה גם השטן הוא היצה"ר מצוי בבה"כ והא ראי' שאותן אנשים שבבה"כ מדברים דברים בטלים ומבטלים עניית אמנים ואמן יהש"ר וקדושה וברכו ואין שומעי' בחזרת הש"ץ תפי"ח