אור לישרים טו

ולחבלא זרעי' בריקנא ולההו' טרדין בההיא עלמא יתיר. מכולא ת"ח דהא כתיב אוי לרשע רע וכיון דכתי' רשע אמאי רע אלא כמא דאמינ' דעביד גרמי' רע וכתיב לא יגורך רע וכולהו סלקין והאי לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלי' בני נשא ת"ח כולהו סלקין והאי לא סליק מאי טעמ' אינהו קטילין בני נשא אחראין והאי קטל בנוי ממש אושיד דמין סגיאין ת"ח בשאר חייבין דעלמא לא כתיב וירע בעיני ה' וכאן כתיב וירע בעיני ה' אשר עשה מ"ט משום דכתיב ושחת ארצה תכן אר"י לית לך חובא בעלמא דלית לי' תשובה בר מהאי ולית לך חובא בעלמא דלא חמי אפי שכינת' בר מהא דכתיב לא יגורך רע כלל אמר ר"י זכאין אינן צידקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי עלי' כתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ אר"י כמה דכתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים עכ"ל. והנה גם במאמר הזה תמוה האחד מה שנתקשו בו בעל ר"ח וספר כבוד חכמים ושלי"ה. שבמאמר הזה אמר שלכל עון יש תשובה חוץ מעון דהשחתת זרע והקשו הלא כללא הוא שאין לך דבר שעומד מפני התשובה ובזוהר פ' נח איתא תא חזי כל חטאוי דבר נש כולהו חבלותא דילי' תליין לאתערא בתשובה וחטאה דאושיד זרעי' ומחבלי' אורחי' ואפיק זרעא על ארעי' מחבל לי' ומחבל ארעא ועליו כתיב נכתם גווניך לפני וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בר בחילא דתיובתא תקיפא עכ"ל, ונמצא דבהשחתת זרע נמי מהני תשובה חזקה ואיך אמר במאמר לעיל לכל עון אית תשובה בר מהאי, ובר"ח פי"ז משערי קדושה מביא ראי' ברורה דמהני תשובה בעון הזה דהא בזוהר קודם מאמר הנ"ל אי' דעיקר חטא דור המבול הי' שהשחיתו את דרכם ואי' במדרש תנחומא אר"ה בשם ר' יוסי ק"כ שנה הי' מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה כיון שלא עשו אמר לנח עשה לך תיבת עצי גופר ונמצא דאלו עשו תשובה לא הי' המבול בא וע"כ דמהני תשובה ועוד אמאי נשתנה באמת עון זה מכל עונות יחד דלכולהו אית לי' תשובה בר מהאי ועיליד דמעיקרא קאמר דלכל יורדי גיהנם מכריזין ועונין ואומרין עליו האי קרא אוי לרשע רע ואמר אחר זה דהאי קרא קאי על המז"ל וא"כ קשה אמאי אומרים האי קרא לכל יורדי גיהנם כיון דלא קאי אלא על מוציא זרע לבטלה ועוד דקאמר דלית לך חייבא דלא חמי אפי שכינתא בר מהאי כולהו סלקין והאי לא סליק קשה הלא כתבו כל ספרי מוסר וחכמי הקבלה שאין עבירה מכבה מצוה רק שאחר שקבל הרשע כל עונשו אח"כ מקבל שכר מצותיו ובע"הב אין בו שום שכר כ"א שנהנין מזיו השכינה ואם כן המז"ל דלא חוי אפי שכינתא היכן הוא שכר מצותיו ואמאי נשתנה האי עון מכל עונות יחד דהאי לא יחמא אפי שכינתא ובזוהר איתא בההוא זימנא דזמין הקב"ה לחייא מיתא כל אילין מיתין דיסתכחין לבר בשאר ארעין נכראין קב"ה יוקים לן בגופי' ולא יהיב לן קב"ה נשמתין אלא בארעא דישראל דכתיב הנני פותח את קברותיכם והעל אתכם מקברותכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל דיתגלגלין תחות ארע' ולבתר מה כתיב ונתתי רוחי בקרבם וגו' דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין כל אילין בני עלמא בר אילין דאיסתאבו וסאיבו ארעא באילין כתיב וימחו מן הארץ, מן הארץ דייקא ואע"ג דאקשו ואפליגו קדמאי על דא וימחו כד"א וימחו מספר החיים א"ל ר"ש ודאי לית לן חולקא בעלמא דאתי דכתיב וימחו מן הארץ וכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ אבל יקומון בדין ועלי' כתיב ורבים מיסיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם אלה לחרפות ולדראון עולם עכ"ל. נמצא דפליגי ר' אבא ור"ש דלר"א לא יקומון לתחי' המתים כלל ולר"ש יקומון אבל יהי' לחרפות ולדראון עולם ולא יזכו לחיי עוה"ב וא"כ ק' וכי הב"ה מקפח שכר מצוותיו אשר עשו ועוד דאי' בזוהר שמות תלתא אינון דדחיין שכינתא מעלמ' וגרמו דדיורא דקב"ה לא הוי בעלמא ובני נשא צווחין ולא אשתמעין קוליהן ואילין אינון ראשונה מאן דשכיב בנדה תנינא מאן דשכיב בבת אל נכר דעייל ברית קודש ואות קיימא ברשות אחרא תליתאי מאן דקטיל בנוהי ההוא דמתעברא איתתי' וגרם לקנולי' לי' במעהא דסתר בנינא דקב"ה ואומנותי' דילי' אית מאן דקטל בר נש והאי קטל בנוי תלתא בישין עביד דכל עלמא לא יכול למסבול ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידיע וקב"ה אסתלק מעלמא וחרבא וכפנא ומותכא אתי' לעלמא ואילון אינון קטול בנוי סתר בניינא דמלכא דחי' נשמתא דאזלא ומשטטא בעלמא ולא אשכחת נייחי ועל דא רוחא דקב"ה כיי עבי' בכי' ועלמא אתדן בכל הני דינין ווי לההוא בר נש