אור לישרים קנח

עם כל עמו וכולם יבואו לשמוע הריב וא"כ ק' למה יבואו הצדיקים לדברי מוסר לכן קאמר ועם ישראל שהם החשובים יתווכח ר"ל יפעול שיתווכח עמהם ע"י פלפול לכן קאמר יתווכח ולא קאמר יווכח דהקב"ה אין לו וויכוח עם הצדיקים דאדרבה נחת ינחת בהם אלא שהוא רוצה שאחר יתווכח עמהם, במחלוקת שהיא לש"ש כדי שיהיו אוהבים זה לזה וגם יהיו יותר מלומדי מלחמתה של תורה כנ"ל וק"ל. וכן אני אומר טרם אדבר דברי מוסר אתקונננו קצת עם הלומדים וישמעו הצדיקים ואומר דבר קטן מעניינא דסדרא שלפנינו דאי' בגמרא (מכות ה') במתניתין עפ"י שנים עדים או עפ"י שלשה העדים יומת המת אם מתקיים העדות בשנים למה פרט לך הכתוב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזומו הג' ומנין אפילו מאה ת"ל עדים ר"ש אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אין נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה ת"ל עדים רע"א לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו וא"כ ענש הכתוב הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו ישלם שכר הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה מה שנים נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה אף שלשה נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה מנין אפילו מאה ת"ל עדים וכתבו תו' בד"ה אף שנים מזימין את הג' וכו' עדים: תימא אימא דעדים אתא אפילו לארבעה ונמצא א' מהן קא"פ יותר מן הג' דכתיבי בקרא אבל טפי מארבעה לא וי"ל כיון שכת אחת מזוממת שתי כיתות ה"ה מאה עכ"ל, והנה בלי ספק כל הרואה דברי תוס' אלו ישתומם דבתחילה העמידו דבריהם על בבא ראשונה דמתניתין והקשו על בבא אחרונה ואמאי לא הקשו על בבא ראשונה אימא דעדים אתי לומר דב' מזימין ד' א' יותר מג' דכתיבי בקרא אבל טפי מד' לא ואם רצונם להקשות דוקא על בבא אחרונה דידעו איזה תי' על בבא ראשונה הוי להו להעמיד דבריהם על בבא אחרונה ובתירוצים מתרצים בבא ראשונה מה שלא הקשו כלל ולפי קושייתם הכי הול"ל דכיון דגבי ב' כיתות נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה ה"ה אפי' מאה, ואיברא דלענין קא"פ ל"נ למימר הכי דא"כ גבי ג' נמי נימא הכי כיון דגבי ג' נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ה"ה מאה א"ו מה שהם יותר הוא יותר רבותא ורק לענין הזמה שייך תירוצם דבשלמא גבי ג' איכא למימר דמשו"ה ב' מזימין אותם משום דאם מזימן ב' מהם לא נשאר אלא ע"א ואין דבריו של א' כלום אבל ב' ה"א לא יזומו ד' משום דאף אם מזימין הב' מהם נשארו עוד ב' ולכך איצטרך עדים אבל השתא דכתיב עדים דב' מזימין ב' כתות ושפיר אומרי' ה"ה מאה וא"כ י"ל משו"ה לא כתבו תוס' תירוצי' על קא"פ מ"מ הקושי' יותר עצומה דקושייתם לא מתרצים בתירוצם ומתרצים מה שלא הקשו ודבריהם נפלאו מאוד, ונ"ל דלכאורה אין מקום לקושייתם כלל דדלמא לארבעה לא צריך קרא דבשלמא אע"ג דכתיב ב' אכתי לא נדע דגבי ג' נמי אם נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה דאכתי נשארו שנים כשרים ולכך איצטרך למכתב שלשה אבל השתא דכתיב גם ג' ומוכח דכיון דקא"פ מצורף לעדותן עדותן בטילה ממילא ידעינן נמי דגם גבי ד' עדותן בטילה ול"ל קרא לד' א"ו דעדים אתי' לריבוי אפי' מאה דריבה הכל וכן לענין זוממין דבשלמא מב' לא נדע דב' מזימין ג' כיון דהם הרוב אבל כיון דכתיב ג' מוכח דהמיעוט מזימין את הרוב ממילא ידעינן נמי ד' ול"ל קרא דעדים א"ו דקרא אתי' להורות אפי' מאה משום דריבה הכל ואין מקום לקושיית תוס', אמנם התוס' מקשים שפי' דע"כ ליתא לסברא זו דכמו דידעינן מג' ד' ה"נ נדע מד' ה' ומה' ו' עד מאה ואמאי תנן במתניתין מנין אפילו מאה ת"ל עדים א"ו דאף דידעינן ג' אכתי לא נדע האיך הוא גבי יותר מג' ומקשים תוס' שפיר דלמא לא אתי' לריבוי אלא כל דהוא וד' היינו א' יותר מג' דכתיבי בקרא אך י"ל דעל ד' לא צריכין קרא דזה שפיר ידעינן מג' ואפילו הכי לא נדע מיני' הרבה יותר מג' וכאשר יתבאר דאיתא שם אמר רבא והוא שהעידו הכל תוך כ"ד א"ל רב אחא מדיפתא לרבינא מכדי תוך כדי דיבור כמה הוי כדי שאילת תלמיד לרב מאה טובא הוי א"ל כל חד וחד בתוך כ"ד של חבירו ע"כ נמצא דרב אחא היה סבר דכולם צריכין להגיד בתכ"ד של ראשון ורבינא השיב דא"צ אלא תכ"ד של חבירו האחרון ומוכח מקרא כדברי רבינא דמדכתיב עדים מוכח שהוא אפילו מאה וא"א להיות כולם תכ"ד של ראשון, אמנם ד' ודאי דמצו להגיד תכ"ד של ראשון דהרמב"ם פ' בפ"ד מהל' עדות עד שאמר אחר