אור לישרים קנב

ידע שהמנורוניתא לא הלכה לזנות ולא הכניסה השפחה כי אם לעבוד את הגן מ"מ על שעבר על ציוו שלו כעס ונשבע שלא להכניסה עד שיפצרו בו יועציו כנ"ל במשל אך הבנים הנשארים היו עדיין בביתו הם הנשארים בארץ יהודא והפקיד עליהם נבוכדנצר את גדלי' בן אחיקם אחר חורבן בהמ"ק וגם הכניס השפחה בישא תחתי' וגם השתדלה שתהי' בעלה הקדר תוך יועציו כנ"ל בזוהר ששור המועד בעלה עאל לבי' מלכי' והיתה מחלקת טורף לביתה ונתנה לבני' הקדרי' מן המובחר אכן על בני המלך קמצה ולא נתנה רק התמצית הוא שאוה"ע מקבלי' עתה כל השפע ואנחנו בני ממ"ה הקב"ה אינם מקבלים רק התמצית וע"ז אמר שהמע"ה (משלי כ') תחת שלשה רגזה הארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת והארץ הוא ארץ העליונה תחת עבד כי ימלוך ויהי' מלת ימלוך מלשון עצה כמו בי מלכים ימלכו ר"ל שהעבד היה יועץ ונבל כי ישבע לחם ר"ל שכל האומות יהיה להם שפע רב ובני המלך לא יקבלו רק התמצית מה שלא היה מקדמת דנא כשהמטרוניתא היתה נותנת טרף לביתה ותחת שנואה כי תבעל היינו שהיא רוצה שתבעל אך לא תבעל מעולם ושפחה כי תירש את גבירתה ותירוש הוא מלשון גירוש ועתה נצייר שכינה מה אומרת באותו זמן שראתה שהשפחה בישא מכנסת תחתי' וחשבה שלקחה למטרוניתא וביתה והגן נחרבו ובני' בידי אכזרים היא שפחה בישא ובעלה לכן קול ברמה כשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה, והנה הס"ס ובת זוגו לא היה להם די בזו אלא עוד חירחרה ריב בין בני המלך תמיד וכן קטרגה עליהם אל המלך כאמרם יורד וממית עולה ומקטרג עד שנהרג גדלי' בן אחיקם מאת ישמעאל בן נתני' ועי"ז ברחו כל היהודים מארץ יהודא בעירום ובחוסר כל וכל זה נעשה עפ"י ציווי של המלך ממ"ח הקב"ה וכששמעה אמנו האהובה שנתגרשנו מעל שולחן אבינו באה אצלינו ואמרה לנו שהיא אמנו ואנחנו לא האמינו לה מתוך שהיתה הקדרית מחזקת שהיא אמנו ואיך נוכל להאמין האשה שהיא שחורה כקדרית והולכת קרועה ובלועה תהיה מטרוניתא וכן יסד המקונן בן חלקי' מארמון כיצא אשה יפת תואר מנוולת מצא ולא הכירה לכן היתה מספרת בבכי שחורה אני ונאוה בנות ירושלים ר"ל אתם בנות ירושלים דהיינו הנקיבות אשר אתם מירושלים עיר המלוכה ועתה אתם הולכים בגולה הסתכלו בי ולזכרים לא רצתה לומר תסתכלו בי טרם שידעו שהיא אמם ותראו שאני שחורה אבל אני נאוה מטבעי ומנערותי כי השחרות באו מאהלי קדר ונעשה פני שחור כאהלי קדר ובאמת מראה פני היה כיריעות שלמה אל תראוני שאני שחרחורת ר"ל שאל תתמהו על שאני שחרחורת שאין זה מנערותי אלא שזפתני השמש וקאמרה מאן גרם לי זה בני אמי נחרו בי ואיתא בזוהר פרשת אחרי עמוד ק"ו מאן אינון בני אמי אילון רברבין ממונין תריסן על שאר עמין עכ"ל והיינו הס"ם ובת זוגו שמני נוטרה את הכרמים ר"ל שהם העמדני במקומם לשמור שאר האומות וזה בא לי מפני שכרמי שלי לא נטרתי ומאז והלאה לא זזה מאתם כדאיתא בגמרא (מגילה כ') חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם וכשבאו ביער טרפו חיות רעות הרבה מאתנו לעיני' הם האו"ה שנמשלו לחיות היער כמו שאמר הנביא (ירמי' ה') ע"כ הכם ארי' מיער זאבי ערבות ישדדם וכן במראה דניאל שראה ד' חיות ובפרט חי' רביעית אשר עלי' אמר וארו חיוה רביעיא דחילא ואימתני ותקיפא יתירא וסנין די פרזלי לה רברבין אכלין ומדקא ושארה ברגלי' רפסה והיא משני' מכל חיותא דקדמאה היא גלותינו הקשה כמה וכמה נהרגו במיתות משונות קשות ואכזריות שכינה מה אומרת במר נפש מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי מעי מעי על חלליהם לבי לבי על חלליהם: וכשהתנחמה בהנשארים לא הי' להם לאכול וגבר ביניהם הרעב עד שבקשו מהמטרוניתא שאם אתה מטרוניתא ואמנו התחנן עבורינו למלך דכן נאמר (איכה ב') קומי רני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה' שאי אליו כפיך עב נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות לכן אמרה ראה ה' והביטה למי עוללת כה ר"ל שתשגיח ממרומך ותבינו שאין אבי הקדרית כ"א אשתך האהובה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים אם ראוי שתבא כל זאת אלי אכן ב"ק השיב אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ר"ל שאת גרמת מחמת שהנחת את ביתך שנתחרחר הריב ביניהם ע"י הקדרית ע"י כן נהרג במקדש ה' כהן ונביא וכיון שלא היתה נשמעת ולא נעשית רצונה קננה טובי' היו חללי חרב מחללי רעב, אעפי"כ