אור לישרים קנא

דודי ירד לגנו וגו' ושהיה להם בנים והניחו לאמם לגדלם טרם שהכירו את אמם הם בני ישראל ואף שהמשלנו הישראל לנטיעות החשובים ועתה נאמר שהם הבנים אין זה סתירה דידוע שמלת ישראל כולל יהודא ואפרים ועל בית יהודא נאמר (ישעי' ה') ואיש יהודא נטע שעשועיו אכן על בית אפרים נאמר (הושע י"א) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתם ושפעם הלך המלך למרחוק הוא דכן אמרו בגמ' (סנהדרין צ"ו) שאמרו לנבוכדנצר שאין הקב"ה בביתו שנאמר כי אין איש בביתו ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה והלך בדרך למרחוק ושבנתיים רבו הקוצים והקמשונים ונתעקשו הנטיעות ומחמת שהיתה ענוגה ורכה לא יכלה לעבדה שעי"כ חשקה מטרוניתא לצאת מן הגן הוא ממה שמצינו שהיתה מקוננת ואומרת (ירמי' ט') מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי כי כולם מנאפים עצרת בוגדים ומשום שהיתה מלאה רחמניות לכן לא יכלה לבער את הקוצים המה רשעי ארץ או לייסרם כדי שייטיבו דרכיהם וילכו בדרך הישר, והנה הקדרי' הנוטרות את הכרמים ובעלי הקדר הוא ראש שרי אומות העולם דהיינו הס"ם ובת זוגו שהמה ממרי דדינן ובקשה המטרוניתא ממנה שהיא תבער הקוצי' מן הכרם ותעשה בהם שפטים עד שתישרם וכשנכנסה בבית שבגן לא יכלה המטרוניתא להיות שמה כדכתיב (ישעי' כ"ח) כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה בהתכנס ר"ל שהיצה"ר נקרא אל זר כמו שדרשו רז"ל על פסוק לא יהיה בך אל זר איזה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר וכיון שיצה"ר נקרא אב זר נמצא שבת זוגו נקרא מסכה והיינו דקאמר והמסכה צרה בהתכנס ר"ל בהתכנס המסכה נעשה צרה למטרוניתא ומה שאמרנו כשהי' רוצה המטרוניתא לכנוס לא היתה יכולה מפני בעל הקדרי' הוא הס"ם אשר היה שורה בחצר הבית על ע"ז שעשו ישראל תוך חצר ההיכל דכן נאמר ע"י הנביא (יחזקאל ה') בן אדם שא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון עד שער המזרח סמל הקנאה הזה בבואה ונראה בבואה קאי על המטרוניתא כנ"ל במשל וכתיב שם ויאמר אלי בן אדם הרואה אתה מה הם עושים תועבות גדולות אשר בית ישראל עושים לרחקה מעל מקדשי ועוד תשיב שראה תועבות גדולות ונאמר שם שראו שהחצר מליאה עובדי ע"ז ומה שאמרנו שהיתה מלובשת בלויי סחבות הוא מדקאמר הנביא (ישעי' ל"ב) חרדה שאננות רגזה בוטחת פשוטה ועורה וחגורה על חלצים על שדים סופדי' על שדי חמד ועל גפן פוריה ועל אדמם עמי קוץ שמיר תעלה ושהיתה שומרת הכרמים כמו שאמר הנביא (שם א') ונותרה בת ציון כסוכה בכרם וכן איתא בזוהר משפטים עמוד ר"ח וכמה גזילות עון שפחה בישא דאתמר בה גזילות העני בבתיכם כמה ברכאן גזלת לשכינתי' שפחה בישא בכובד המס ובכובד כמה דינין ושונים על בנהא וכמה קרבין דבי מקדשא דבטילת למטרוניתא ובשת דמטרוניתא דאשתערא ערומה מד' בגדי זהב נהרין מד' טורי אבן בי"ב אבנין מרגלין מעיל בכמה זגין ורמוני' וארבע בגדי לבן דבהון הות מטרוניתא מתקשטא קדם מלכא הה"ד וראיתי' לזכור ברית עולם וגזלת לה לגברתא כמה מאכלין דקורבנין שור מועד בעלה עאל לבי מלכיה רבוני' ע"כ, והנה מלבד שלא עבדה הקדרי' את הגן אלא שקלקלה את הישרות והיינו שהשפח' בישא הסיתו את הטוב שבהם לנטות מדרך הישר גם בין בני המלך חרחר ריב ומצה עד שנהרגו הטובים שבהם ובתוכם הי' זכרי' בן יהוידע שהיה כהן ונביא כדי ליפוש חרון אף ה' ובאמת היה דמו תוסס עד אחר החורבן והנה כשבא הקב"ה לגנו וראה שהגן מקולקל מרוב הקוצים ונתעקשו הנטיעות והחשובים שבבניו נהרגו והמטרוניתא לא מצא בתוך הבית שבגן ומצא בו סמל הקנאה אז אמרה השפחה בישא שלא נודע לה אנה יוצאה ואולי לזנות והיתה מראית לו כל קלקולי הגן וכמה נהרגו מבניו אז התחיל המלך לבכות כדכתיב (שם כ"ב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולחגור שק ועקר בכעסו את הנטיעות והשליכם לחוץ כדכתיב וישלכם אל ארץ אחרת ומהם נשרפו ומהם נקצצו לעצים ומהם בשלו בשמן ומעט אשר נטעו במדינות אחרת מפוזר ומפורד כי כמה וכמה מבני ישראל אשר נשרפו וכמה וכמה אשר קצצו לרביעות וכמה וכמה טגנו בשמן ומעט מהם אשר נתפזרו בין האומות וגם החריב את הבית וכן כתיב (שם ה') שאמר הקב"ה מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושי' ועתה אודיע את אשר אני עושה לכרמי הסר משוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס ואסיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר והיה שמיר ושית ומ"מ אף שהמלך