אור לישרים קנ

לכל רואיה שהיא היא המטרוניתא אך הכל חשבה לשוטה כי מי יאמין שהמלך אינו מכיר מטרוניתא דילי' ולא היו ימים מועטים שבני המלך הלכו בדרכים מקולקלים בעצת בני הקדרי' לכן הלשינה עליהם הקדרי' ונתייעץ המלך עם יועציו והי' הקדר אחד מיועציו ויעץ שישלח בניו מארצו בערום ובחוסר כל ומגודל הדוחק יצטרכו להטיב דרכם והסכים עמו הקדרי' וכן עשה המלך ונשבע להם שלא יחזיר אותם עד שיטיבו דרכם והמטרוניתא אשר היא אמם באמת שמעה את זאת לכן בחרה ללכת אתם באשר המה הולכים וכבואה אצלם לא הכרנוה ואף שאמרה להם שהיא אמם לא האמינו לדבריה ובפרט שהיתה עניה ומ"מ היתה שמחה שזכתה להיות אצל בניה ולא רצתה להיות זזה מאתם וכשהלכו ביער ראתה שאיזה מהם טרפו החיות רעות לעיניה והיה לה הצרה יותר גדולה מקדמת דנא אח"כ היתה מתנחמת עם הנשארים אח"כ ראתה שאיזה מהם שאלו ללחם ואין פורש להם אז צעקו ואמרו למטרוניתא אם אתה אמנו ואתה היתה מטרוניתא חלי נא בעדינו למלך וזה הי' לה יותר קשה שהראשונים היו נטרפים מן החיות פתאום אבל אלו צעקו אלי' ימים רבים ולא היתה יכולת בידה להושיען עד שמתו ברעב לעיניה וזה הי' יותר קשה לה ממה שטרפו החיות שראתה קודם מותם איך שסבלו צער הרעב ימים רבים עד שחשך משחור תוארם ומ"מ לא זזה מהנשארים עד שבאו למקום שוביהם ובידם נתענו בענוים קשים ומרים בהכאות ופצעים וזה הי' קשה לה מכל מה שעבר עלי' כי אמרה איככה אוכל וראיתי בצער בני הנשארים מענוגים והרכים זה זמן ארוך, וכן המלך חקר כל פעם עליהם וידע שאמם היא אצלם וידע מצערם ומצער המטרוניתא איך לא יכול להושיבם כי נשבע שכל זמן שלא ייטיבו את דרכם לא ישיב אותן ועדיין לא הטיבו את דרכם ומ"מ הוא מתחרט על השבוע אשר נשבע מרוב רחמנותיו ואינו יכול להתיר השבועה והרבה פעמי' הוריד דמעות עליהם. והנה אם נסיים המשל יאריך וישכח ההתחלה לכן נבאר הנמשל עד עתה. הנמשל הוא כך המלך הוא ממ"ה הקב"ה ושהוא בקי בחכמת הנטיעה דכתיב (בראשית ב') ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם ושהוא בקי במלאכת הציור כמו שדרשו רז"ל על פסוק אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו ושנטע גן חוץ לעירו לטייל בו ונטע בו נטיעות רבות וטובות ומיני בושם שנתנו ריח למרחוק הם אנחנו בני ישראל דכן דימה אותנו הנביא (ישעי' ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודא נטע שעשועיו ונאמר (שיר השירים ד') שלח לך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים נרד וכרכום קנה וקנמון עם עצי לבונה מור ואהלות עם כל ראשי בשמים וגו' דהיינו שיש בהם כהנים לוים וישראלים חכמים ונבונים מלכים ושרים וכן דרשו על הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל ושאר הכרמים לא כן המה הם אומות העולם וחלקום השם לע' שרים אכן ישראל אשר עליהם נאמר (ישעי' מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר לקח לו לנחלה דכתיב (תהלים פ"ג) העם בחר לו לנחלה ושהיה למלך מטרוניתא היא שכינת כבודו שאין דוגמתה שדימה שלמה המלך ע"ה הקב"ה ושכינתי' לחתן וכלה ומכל השבח הנאמר שם נראה גודל שעשועיו הקב"ה עמה ושלא שזפה עין כי אם למי שהמלך חפץ ביקרו זה מוכח ממה דאמרו רז"ל לעוה"ב אין בו אכילה ושתיי' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ונמצא דכל הנאות עוה"ב לא יהיה אלא שנהי' נהנין מזיו השכינה ובגמרא איתא (שבת ס"ג) אמר רחב"א כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתיך משמע קודם עוה"ב לא נראית השכינה לשום עין בעולם וכשלא השרה שכינתי' עדיין בארץ לא היה שכינת עזו וישראל יחדיו ולא היתה שמחתו כביכול שלימה, לכן ציוה שיבנה בית בכרם וישרה שם שכינתי' היינו בנין בהמ"ק שהיה בנוי בשיפוי ההר והכתוב קראו מגדול דוד מגדול הלבנון וכן כתיב (ישעי' ה') כרם הי' לידידי בקרן בן שמן ויעזקיהו ויסקליהו ויטעהו שורק ויבן מגדול בתוכו וכשהקב"ה נתן בכתב תבנית בניינו הוא מדכתיב (ד"ה א' כ"ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכל כל מלאכת התבנית וכיון שהסרה שכינתו בתוכו היתה השמחה שלימה, וכן אמרו במשנה בסוף תענית וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק ושציווה המלך למטרוניתא שתשמור את הגן שינטעו בלתי מעוקשת היינו מה שנדבר מבין הכפורת ונצטוו על כל אזהרות לשמרם מרע ולילך בדרך הטוב ולבער הקוצים מן הכרם דהיינו רשעי ישראל כמו שאמרו רז"ל יבא בעל הכרם ויבער הקוצים מן הכרם, ושהיה בא הרבה פעמים אל הגן כדכתיב