אור לישרים קמט

ידה אפשר שיעשה המלך בקדרי' שפטים וירא המטרוניתא נקמה על ימי מרודיה שגרמה לה כך ואם גם למלך תשקר ותאמ' כמו שאמר' לה שהיא המטרוני' בוודאי ידע המלך שהיא משקרת כי רחוק תוארה מתואר המטרוניתה כרחוק מזרח ממערב ויענה אותה בענוי' קשי' ומרים עד שתצטרך להודות ולהגיד האמת וישיב המטרונית על מכונה והיא תחייב ראשה למלכות ויהי' איך שיהי' חשבה בבוא המלך לגן ישיב אותה על כנה ולא נסתפקה שזה יהי' בזמן קצר מאוד ולכך כל הצער העירום והרעב יהי' בעניה כימים אחדים באהבת המלך ובנתיים נעשה המטרוניתה כחש ורזה צפד עורה על עצמה נשתחרו פני' מגודל הרעב ואפ"ה סבלה הכל כי חשבה שקודם כלות השנה יהי' לה אחרית טוב. אמנם הקדרית היתה חכמה להרע וחשבה שבב' דרכים הנ"ל לא תצדיק לפני המלך לכן בחרה בדרך השלישי דהיינו שמלבד שלא עבדה כלל בגן אלא שקלקלה אותו כפי יכולתה כדי להוסיף כעס המלך על המטרוניתא גם לא השגיח' על בני המלך הילדים הרכים אשר עדיין לא הכירו את אמם ומתוך ששנאה אותם בלבביה חירחרה ריב ומצה ביניהם עד שהכה זה את זה ונהרג הגדול שבהם רק שדברה עם הילדים הנשארים דברי' רכים ותסית אותם על דרכים רעי' עד שנעשה אצלם רגילות ובנתיי' הכירו הילדים אותה כאלו היא אמם והי' להם געגועין עלי' וכ"ז עשתה כדי שיכעוס המלך על המטרוניתא וכשבא המלך לגן וראה שהגן מקולקל מאוד ואשה זרה מהלכת בו והמטרונית' אינה שמה שאל המלך ע"ז והשיבה הקדרית שהמטרניתה הניחה הגן מקולקל מאוד ויצאה מהגן לא ידעה לאן הלכה אם לזנות או לטעם אחר וציווה לה שתשגיח שתהי' בגן וכל השגחתה תהי' על הבנים הילדים רכים ולא תשגיח על הגן ומצאה פה שהגדול שבהן נהרג וכששאל המלך לבני' הנשארים אי' אמכם אמרו על הקדרית שהיא אמם וכשראה המלך כך אף שהי' חכם מאוד והבין שאפשר שהמטרוניתה הלכה לחוץ פעם אחת על זמן קצר והכניסה הקדרי' לגן במקומה ושוב לא הניחה אותה הקדרי' לבא לגן מכל מקום מתוך שעברה על ציווה שלו ועי"כ נתקלקל הגן שהי' בי כל שעשועיו שאין כמוה בכל המדינות גם נהרג הבן הנחמד שלו לכן התחיל לבכות ולקונן על שנתבטלו כל שעשועיו ונתמל' קצף ונשבע שאף אם יתוודע לו איה היא שלא יכניסה לתוך ביתו אם לא עפ"י הפצרות יועציו, גם עקר כל הנטיעות החשובי' והשליכן לחוץ והפקירן ומהן קצצו לעצים ומהם שרפו ומהם בשלו בשמן לעשות מהן צבע ומהם אוכלים התולעים ורמסוהו ברגלים ומעט מהם אשר לקחו ונטעו במדינות אחרים גם הבית אשר בתוך הגן הרס עד היסוד כדי שלא ישאר זכרון מאותו מקום וגם מפני שהמלך הי' חכם מאוד וראה אחרית דבר מראשיתו שרצונו להשיב המטרוניתה אך לא קודם זמן שהגביל לכן חשב אם יאמר שנאבדה המטרוניתא יחפשו שריו ועבדיו אחרי' ויפצרו לו להשיבה או מטתמא מסתמה המטרוניתא תצעוק שהיא המטרוניתא ומיד יאמינו דברי' ואחרת לא רצה ליקח עלי' כי דעתו הי' שאחר הזמן ישמח עמה לבדה ומתוך ששום א' משריו ועבדיו לא הי' מכיר את המטרנותא לכן אמר אל הקדרי' שתאמר שהיא היא המטרוניתא וא"כ שום אדם לא יאמין לאשה אחרת לומר שהיא המטרוניתא של המלך דהא ודאי המלך מכירה יותר ודעת המלך הי' כשתשוב המטורוניתא אליו תספר לו את כל אשר עשתה לה הקדרי' ויענשה על שכזבה לו ועל מעשי' הרעים ויושיב המטרוניתא לבדה אליו גם חשב שאם תשמע המטרוניתא שהמלך לקח הקדרי' למטרוניתא יותר עונשה קשה שאין אשה מתקנא אלא בצרתה ובפרט באשה שהיתה שונאה מקדמת דנא. ועתה נצויר איך היתה לב המטרוניתה כששמעה שהמלך סבר שהקדרי' היא המטרוני' וכן בניה סבורים שהיא אמם ושהנחמדים שבבניה נהרגו והבית והגן נחרב איך היתה מיללת ומקננת ומבכות על גודל הצרות שאירע לה ונכזבה תוחלתה והנה המלך באשר שרצה להראות לשריו ולעבדיו שהקדרי' היא המטרוניתא דילי' אף שהוא היה יודע שאינה מטעמים הנאמרים לעיל בסמוך. לכן הי' צריך כמי למלאות משאלותי' כדרך המלכים הממלאים רצון מטרונותיהם והיא בקשה שבעלה הקדר יהי' בתוך יועצי המלך וכן בני' הקדרים יהיו בבית המלך כדרך בני שרי הפרתמים והכל נעשה כרצונה והיא היתה המתחלקת אספניא וטרף לביתה לכן בני הקדרי' קבלו ממבחר ומה שנשתייר לקחו בני המלך וכשעשו בני המלך קצת חוץ לדרך הישר קטרגה הקדרי' אל המלך והענישם בעונש גדול כפי רצונה והכל נשמע להמטרוניתא כי חקרה על מה שנעשה בבית המלך ויותר הי' לבה דוי ובאמת היתה אומרת