אור לישרים יד

ר"ל כשאני רוצה לרפאות לישראל ושולח להם אחד המסדר לפניהם סדר התשובה לרפאותם ממחלאותם ידעתי שקשה בעיניהם לענות נפשם כפי צורך הרפואה אם לא יגלה להם גודל עוונם ורעה אשר מוכן עליהם אם לא ישובו והיינו דמסיים ונגלה עון אפרים ורעות שומרון. ועתה הטו אזניכם ושמעו אלי הנה אית' בגמרא (נדה מ"ג) גופא אר"א כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם אמרו לו והלא ניצוצות נתזין על רגליו ונראית ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרין אמר להן מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרין ואל יהי' רשע שעה אחת לפני המקום וכ"כ למה מפני שהוא מוציא זרע לבטלה דאמר ר"י כל המוציא זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' וימת גם אותו ר' יצחק ור' אמי אמרו כאלו שופך דמים שנא' הנחמים באילים ותחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעי' אל תקרי שוחטי אלא סוחטי ר' אסי אמר כאלו עובד ע"א כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן וכו' עוד שם אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי ופריך ולימא אסור דקמגרי' יצה"ר אנפשי' ור' אמי אמר נקרא מומר שכך אומנתו של יצה"ר היום א"ל עשה כך ולמחר עשה כך ולמחר א"ל לך ועבוד ע"ז והולך ועובד א"ד אמר ר' אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב"ה כתיב הכא וירע בעיני ה' וכתיב התם כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ואמר ר"א מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד ת"ר לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד ובין ברגל והנה לא מצינו יותר בכל הש"ס מעון זה רק שבמקומות אחרים מביא מקצת מגמ' זו אף שלפי פשוטו של גמרא זו מבואר שיש בו חומרא גדולה דע"כ עבירות יעבור ואל יהרג חוץ מע"א וש"ד וג"ע שיהרג ואל יעבור והעון הזה הוא נגד הנך ג' עבירות החמורות דהוצאת זרע הוא בכלל גילוי עריות כדקאמר שהוא בכלל לא תנאף וחייב מיתה עליו והוא בכלל שפיכת דמים כדיליף דהוי כאלו שוחטי הילדים ונאמר עליהם ידיכם דמים מלאו ופסוק זה קאי לפי פשוטו על שופכי דמים והוא בכלל עע"א כדיליף מהאי קרא דתחת כל עץ רענן והוא בנידוי ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ר"ל מ"מ עדיין אינו אלא אפס קציהו ממה שתראו לעין כשנבא' ונתרץ מה שיש לדקדק בגמ' הנ"ל הא' לפי הדרש של הגמרא בקרא דהנחמים באילים וגומר שוחטי הילדים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי מאי מסיים בנחלים תחת סעיפי הסלעים ותו ל"ל להגמ' לומר א"ת וכו' דאף לפי המקרא הוי ש"ד דהכי אי' בר"ח פי"ז משער הקדוש' בשם הסבא דע"י עון זה גורמי' דבנים הנולדים לו מאשתו מתים וא"כ יש לפרש הקרא לפי המקרי ותו דיליף מהאי קרא דהוי כאלו עע"א ואין נודע הטעם למה יהי' זה כאלו עובד ע"א ואי משום טעמא דר"א היום אומר לו עשה כך וכו' ק' הלא מ"מ אכתי לא עשה כן ותו דעל ר"א גופ' קשה למה דוקא בהאי עבירה הלא זה שייך לומר בכל עבירות ותו הא דאמר איכא דאמרי א"ר אמי כל המביא עצמו וכו' איך שייך לומר בלשון איכא דאמרי דכיון דאיכא דשמע האי לישנא ואיכא דשמע ממנו האי לישנא ואינו סותר זא"ז אית לן למימר שאמר תרווייהו והל"ל ואר"א, אכן לפי מה שנבאר יהי' מבואר דכיון דר' אמי הוכיח בהאי לישנא מקרא דאין מכניסין אותו וכו' יהי' מוכח נמי שנקרא מומר ואצ"ל לטעם שהיום אומר לו וכו' ומדקאמר בלשון הראשון הטעם שהיום אומר לו וכו' ע"כ דלא ס"ל הא דאין מכניסין אותו וכו' ולהכי נקט הא דר' אמי אומר שאין מכניסן אותו בלשון איכא דאמרי ולבאר זה ולתרץ שאר הקושיות נציע מאמר זוהר פ' שלפנינו דף קי"ח ע"א וז"ל: תאנא ההוא זכאה דקב"ה אתרעי' בי' וכרוזא קרי עלי' תלתין יומין (פי' קודם מותו) ביני צידקויא בגינתא דעדן כולהו צדקייא חדאין כולהו צידקייא אתיין ומעטרין דוכתא דהאי זכאה עד דייתי למידר דיורא ביניי' ואי חייבא הוא כרוזא קרי' עלי' בגיהנם תלתין יומין וכולהו חייבא כולהון עציבון כולהו פתחין ווי דהא דינא חדתא איתער השתא בגיני' דפלניא כמה וכמה גרדינין דנימוסין מזמנין לקבלא ולאקדמא לי' ווי וכולהו פתחין ואמרין אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו מאי גמול ידיו א"ר יצחק לאכללא מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעי' בריקנא דהא תנינין כל מאן דאפקא זרעי' בריקנא איקרי' רע ולא חמי אפי' שכינתא דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב ויהי ער בכור יהודא רע אף הכי אוי לרשע רע ווי להאי חוב' דאיהו רע דעבי' גרמי' רע כי גמול ידיו יעשה לו לאכללא מאן דזכי בידוי לאפקא