אור לישרים קמו
Or la-yesharim 146 · אור לישרים · free full Hebrew text
Open in the reader →לא לבד שאין אתם מחפשים שתדעו על מה תוכו אלא שעוד תוסיפו מלת סר"ה על מלת מ"ה שהוא גימ' קר"י דהיינו שהולכין אתם בקרי ואמרתם מקרה הוא דהא כל ראש כחלי וכפי' הר"מ אלשיך וק"ל. יצא לנו מזה כשאנו נלקין על דבר מה ואנו תולין זה במקרה הוא מוסיף שבע על חטאתינו ואם אנו תולין אותן שבע ג"כ במקרה הוא מוסיף זפ"ז וכן לעולם אם אנחנו אין נותנין לב לדעת על מה ה' עשה ככה ובזה יבואר הא דקאמר (תהלים ע"ט) עד מה תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתיך ר"ל כשאתה פורע על דבר מה תאנף לנצח והא דקאמר תבער כמו אש קנאתיך יבואר כאשר בארתי הא דאיתא במדרש תנחומא על פסוק (שמות ל') ונתנו איש כופר נפשו וכששמע משה כן נתיירא אמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ידע הקב"ה מה שבלבו של משה אמר לו חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו א"ר מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראוהו למשה ואמר לו זה יתנו ודקדקתי הלא מטבע של מחצית השקל הי' מצוי ביניהם דהא כל א' וא' מישראל היה נתנו ולמאי הראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא כבוד ואמנם נאמר שבילדותי היה הרבי שלי בשמו ר' שמעון פערלש זצ"ל והיה מלמד בבית המדרש של תינוקות כשחלה איזה עשיר היה מנהגם ליקח עשרה ילדים שיאמרו תהלים והיו נותנים לכל א' ח"י פשוטים ובאמת היה ביכולתן ליתן כהנה וכהנה אמר ראו נא רוע מזלם של עניים כי מלה המורה על חיות אינו במנין אלא שמונה עשרה ומלה המורה על העדר החיות הוא ת"מ הלא מצי להיות בהיפוך והיו נותנין כמנין מ"ת פשוטי' אלא שרוע מזלם של עניים גרם זה כל זה נאמר לפי מנהגם ועתה נתבטל המנהג הזה והם בוטחים ברופאים ונתקיים בהם גם בחליו לא דרש את ה' כ"א ברופאים אמנם האמת הוא שצדקה הוא דבר גדול וכל פרוטה הוא מצטרף לחשבון גדול וכל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש והענין הוא כי כל מה שאנו עושין למטה הוא מעורר למעלה כנגדו וא"כ כשנותן פרוטה לעני הוא מעורר למעלה שהצדיק של מעלה דהיינו הקב"ה שהוא צדיקו של עולם כדכתיב וצדיק יסוד עולם נותן צדקה לכ"י הנקראי' עניה סוערה ואז נתבסמו כל העולמות בחסד וברחמים וכל הדינין מתכפרין והוא מקבל שפע וברכה משש קצוות ולכן מתברך בשש ונמצא שבדבר מועט צדקה שנותן בעולם שלמטה הוא הגורם שהקב"ה עושה צדקות רבות והנה בכל הד' יסודות לא מצינו שבדבר מועט יעשה הרבה כגון אם יהי' לו עפר מועט לא יוכל לעשות ממנו עפר הרבה וכן הוא עם מים ואויר אכן ביסוד אש לא כן הוא אלא בדבר מועט של אש יכול לעשות מדורה גדולה עד לשמים והיינו דקאמר במדרש כששמע משה ונתנו איש כופר נפשו היה מתיירא וכו' אמר לו הקב"ה זה יתנו ועדיין קשה איך יהיה מחצית השקל כופר נפש איש הלא עור בעד עור וגו' ולתרץ זאת אמר ר' מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש ר"ל שמחצית השקל שיתנו הוא דומה לאש שבזה יתרבה ויבעיר האש של מעלה דהיינו הצדקה הדומה למטבע של אש של מעלה שהוא מתחת כסא כבוד וכיון שהם גורמים זאת שפיר הראה לו למשה שמטבע של אש מתחת כסא כבוד יתנו וק"ל. יצא לן מזה שכל דבר המתרבה דהיינו שממועט נעשה הרבה נדמה לאש והנה גם חמת ה' נעשה מהמועט הרבה דאם הקב"ה מייסרנו ואנו הולכין עמו בקרי הוא בחמת קרי ומוסיף שבע כחטאתינו ואם עד אלה לא תוסרו והולכין אנו עמו בקרי הוא מוסיף שבע על שבע וכן לעולם ונמצא דמחימה מועטת תגדל עד למאוד והיינו דקאמר אסף מה ה' תאנף לנצח ר"ל דבשביל מה שיהיה תנאף לנצח וקאמר לפי שתבער כמו אש קנאתיך ולכך קאמר בסוף והשב לשכיננו שבעתיים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה' ופירשו בו המפורשים פירושים שונים אמאי נקט מספר שבעתיים ולדברינו יובן לפי מה שפירשתי דחימה של הקב"ה נתוסיף שבע פעמים שבע לכן קאמר שתסיר מאתנו ותשוב לשכיננו שבעתיים אל חיקם וקאמר שפוך חמתך אל הגוים ואל הממלכות אשר בשמך לא קראו ר"ל שתסיר מעלינו חמתך כי אנחנו יודעין שמאתך היא ואין אנו תולין זה במקרה רק תשפיך חמתך על הגוים ותוכל להוסיף עליהם שבע על שבע כי הם לא ידעוך וא"ת על מה מתחיל החימה עמהם הלא לא נצטווה מאומה ואפי' שבע מצות שנצטוו בני נח הותר להם כמה שאמרו רז"ל על פסוק עמד וימודד ארץ ראה ויתר