אור לישרים קמד

אם לא בחשבו אם יגזור הקב"ה אשר בידו נפש כל חי בחיים יכעוס אותו בעבירה פלונית וזה אין הדעת סובלת כי הלא השם ב"ה יודע מחשבות ומסתמא לא יחי' כ"א לרעתו וכיון שבקל ינצל מהסתכלות בודאי ינצל מכל עבירה דעריות וכן אמר איוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ר"ל שבזה כרתי לעיני ברית בחשבי מה הנאה יהיה לי אם אתבונן על בתולת ולא עלה על לבי שלימים אמלא תאותי כי איך אהיה כפוי טובה שאם השם יתן לי חיים ארגיזהו בעבירה ובפרט כשיתן אל לבו שבשביל הנאה מועטת של הסתכלות צריך לסבול עונש קשה וכשרז"ל (ברכות ס"ג) המרצה לאשה כדי להסתכל ביופי' אינו ניצול מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה רע רק שעתה הוא מתלוצץ ע"ז ואמר מה איכפת אם יהיה איזה הכאה יותר, אכן לעתיד כשיתגלה לרשע איך דעונש דגיהנם יתוודע לו איך היה נקל לו לכבוש היצה"ר מהסתכלות ובפרט טרם שיטעום טעמי דאיסורי ולא בא לידי עבירה כלל ומשום הכי ידמה כשערה ויתמהו איך לא נוכל לכבוש השערי והיינו נמי דקאמר היצה"ר בתחלה דומה לחוט של בוכי' ר"ל כשהיה מפתיהו להסתכל בנשים בקל יכול לכובשן בחושבו מה הנאה יהיה לי ולבסוף הוא כעבותות של עגלה ר"ל שכבר טעם טעמא דעבירה וכבר שמע ליצה"ר עד שבא העבירה לידו פעם ב' קשה לנתקן כעבותות העגלה. וק"ל. והיינו דקאמר על מה תוכו ר"ל שאפילו עון הנקרא מה דהיינו על התבוננת על הבתולה שאין לכם הנאה כלל תוכו ולא די שאין אתם משימין על לבבכם להסיר העון מה אלא עוד תוסיפו סרה ר"ל שבאתם לידי עון קרי כי אם תוסיף על מלת מ"ה סריה גימ' קר"י דבהכי מיירי כל הקפיטל ור"ל שמעון קל באתם לידי עון החמור מאוד מאוד שהוא שקול נגד ג' החמורות דהיינו ע"ז וג"ע וש"ד כדאיתא בגמרא דנדה ע"ש מלבד הגרמי' בניזקין אשר הם מפוזרים בספרי מוסר כאשר בארתי בארוכה ודעו כי באלו ימים יותר נקל לתקן עון קרי כי העיקר תענית שובבי"ם ת"ת נתייסד לתיקון העון המר הזה כי קריאת הפרשיות אלו מורים לתיקון זה כי עיקר גלותינו הוא ללקוט ניצוצות קדושות שנתפזרו לבין האומות בעוונם וכן היה ירידת אבותינו למצרים וגאולתן ללקט ניצוצות קדושות שנתפזרו בעון הוצאות זרע של אדם הראשון בק"ל שנה כשפירש מאשתו. והטעם שקבעו התענית בשנת עיבור דוקא כתב השל"ה מפני שגרם החטאים באה מחמת קטרוג הלבנה כנודע וכ' שאלו לא היה קטרוג הלבנה היה מהלך הלבנה שוה לחמה ולא היינו עושין עיבור כי טעם להשוות חדשי חמה לחדשי הלבנה כדי שיהיה אביב בזמנו ונמצא שהעיבור מורה על קטרוג ומשו"ה ראוי לתשובה ביותר בשנת העיבור ולדעתי הוא דחוק הא' דזה לא מצינו דאם היה הלבנה גדול כ"כ כמו השמש דבשביל כך היה מהלכם שוה ותדע דא"כ לא היה מקום כלל לשם החודש דשם החודש שנתחדש לנו מאור השמש הנראה על הירח והוא נקרא מולד הלבנה וזה נעשה אחר שנתקרב הלבנה אל החמה והיא הולכת ומתרחקת במעגלה ממנו עד אמצע החודש שאז הלבנה במלואה ואח"כ הולכת ומתקרבת יותר אל החמה והולכת ומתמעטת עד שבא תחת החמה ואז אין אורה נראה לנו כלל עד שנתרחקה קצת ואז נעשה החודש אחר ואי כדברי השל"ה שאם לא קטרגה היתה מהלכם וסיבובם שוה א"כ היה תמיד בענין אחד ולא היה חודש כלל ובקרא כתיב ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו למועדים ולימים ושנים וזה היה קודם קטרוגה הא חדא. ועוד אדרבה בשנת העיבור שנשתוה חודש הלבנה לחמה אין כ"כ ניכר הקטרוג כמו בשאר שנים ועוד לפי דברי השל"ה היה להם להקדים תענית שובבי"ם ת"ת בשנה שקודם העיבור להקדים תפלה לצרה לכן נאמר כי הקשו חכמי מוסר באשר שמפי עליון לא תצא רעה איך נתהוו הרבה פורעניות בעולם, ותי' שמצינו שממערכת המזלות בא הכל ואעפ"י שאין מזל לישראל היינו בישראל עושין רצונו של מקום ומתנהגים עצמם כישראל אז הקב"ה משדד מערכת המזלות ואינם יכולים להזיק להם כמו שדרז"ל בגמרא (שבת קנ"ו) על פסוק כה אמר ה' אלקיך אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות שמים אל תחתו הגוים יחתו וישראל לא יחתו ונראה דהא בהא תליא אם אין מלמדין מדרך הגוים אז מאותות אל יחתו אכן כשהולכים בחוקותיהם ולומדין מדרכיהם אז השם ב"ה מסלק השגחתו ומוסר אותנו ביד המזלות ובע"כ צריכין אנו לירא מאותות השמים והנה כל פורעניות המתרגשות