אור לישרים קמג

הם קדושות מ"מ אפי' קדושת שלישי' אין בידינו כי שמו ירושלים לעיים וא"כ רחוק מישועה דברי שאגתינו וא"כ לא יתפללו עלינו, ועוד דאף אם היה לנו עון במיתתן הלא איתא כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין כי הבושה הוא כפרה על העון והנה מכח מיתתן גם אנחנו סבלנו כי היינו חרפה לשכינינו לעג וקלס לסביבותינו והיינו שהיה אסף מזמר כי אחרי שנתנו נבלת עבדיך וגו' הי' דואג שיתענשו לכן היה מזמר סלא כן הוא אלא אלקים באו גוים בנחלתיך ר"ל בבית ק"ק שאפי' כ"ג לא היה רשאי לכנוס וא"כ הם חללו בביאתן גם טמאו היכל קדשיך ומאי שנשארו מהקדושות לקחו מאתנו ששמו את ירושלים לעיים ואם כן אין לנו אשמה במה שלא התפללנו עליהם ואדרבה הקב"ה גבה חובותינו מנפשם ומבשרם ועצמותם והיינו שהי' אסף מזמר שאחרי שנתנו נבלת עבדיך וגו' נהי' נתפסים על שלא התפללו לכן אמר שלא הי' פועל תפלתינו כי כבר באו גוים בנחלתיך וא"כ סתם תפלתינו וא"ת שאנחנו יהיו נתפסים בדין ערב שפרע ותובע חובו מהלוה קאמר שאנחנו מתביישין שהיינו חרפה לשכיננו לעג וקלס לסביבותינו וא"כ אין לנו להתאונן מיראת העונש אך על עה יש לנו להתאונן על זאת גופא דהיינו על חבהמ"ק והוא כאלו נחרב בימינו מפני שלא נבנה בימינו, ועל שפיכת דם חסידים וצדיקים כי אחרי כל הצרות דעדו עלינו עדיין חמתו לא שככה שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וקאמר בגמרא אם כך המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך קל וחומר על דמן של צדיקים והביא המהרש"א פרש"י קלני מזרועי כלומר כבד אני מזרועי שיצרתי זה שמת בעוונו והקשה המהרש"א א"כ איך קאמר קלני הלא זה לא מת בעוונו והניח בקושי' ולדברינו יובן דקאי על מי שסבל יסורים בעוונו ואחר כך נשפך דמו היינו דמן של צדיקים ומ"מ הוא בא לידי כך ע"י עוונו, וק"ל. וא"כ על צער השכינה כב"י ועל ש"ד צדיקים וחסידים המתכפרים יותר מדם הקרבנות הלא יש להתאונן ולהתמרמר על אריכות גלותינו אך הטעם הוא דאף על פי שמכופר בו עוונות הראשונים מ"מ מתוך שאין אנו נותנין לב לדעת על מה עשה ה', ככה ותולין זה במקרה נתוסף חמת ה', ולבאר זה נציע הפסוק מ"ש הנביא (ישעי' א') על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, ויל"ד אמאי נקט לשון סרה למה לא קאמר לשון חטא או עון או פשע והנה נבאר גם הפסוק הזה בדרך אחר חוץ לעניינו עפי"מ דאיתא בגמרא (סוכה כ"ב) לעתיד מביא הקב"ה ליצה"ר ושחטו בפני צדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה רשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים האיך יכולנו לכבוש את ההר הגבוה הזה רשעים בוכים ואומרים האיך לא יכולנו לכבוש את החוט השערה הזה ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר כי יפלא בעני שארית העם הזה וגו' א"ר אמי יצה"ר בתחלה דומה לחוט של בוכי' ולבסוף דומה כעבותת העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבותות העגלה חטאה, ויש לדקדק אמאי לעתיד נדמה לצדיקים להר ולרשעים לחוט השערה וכן לקרב הענין מה שאמר שבתחלה נדמה לחוט של בוכי' ולבסוף לעבותות העגלה ונאמר עפי"מ שאמרו בגמ' (סנהדרין ע"ה) דמיום שחרב בהמ"ק ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים יונעם ופירש מהרש"א בח"א דכל הטעמים ניטלו מיום שחרב בהמ"ק אלא היצה"ר תוקף בעוברי עבירה ומרבה תאוותן ולפי זה מי שהוא צדיק שלא טעם טעמי דאסורא אין כ"כ חידוש כשבא עבירה לידו שהוא כובש היצה"ר ואף שיודע שיש הפרש בין טעמי דהיתרא לטעמי דאסורא מ"מ אינו יודע עד היכן מגיע ההפרש ביניהם אבל לעתיד הטעם דהיתרא יהיה כמו עתה טעמי דאיסורא ויתוודע לצדיק טעמי דאיסורא יתמי' איך כבש יצרו ע"ז והיינו דקאמר שיהיה נדמה לו כתר גדול, ומה שנדמה לרשעים לחוט השערה מבואר דהנה ודאי לכל עבירה צריך הכנה דכל עבירה אין עושה שום אדם אא"כ הרהור בה תחלה באם שיבא לידו אותו עבירה איך יעשנה ועוד הכנות רבות ד"מ בעבירה דעריות מתוך הסתכלות בא לידי הרהור ואח"כ נכנס עמה בדברים עד שדבר עמה דברי ניבול פה וליצנות וכן הולך ממדריגה למדריגה עד שבא לעומקא של שאול תחתי' וכן כל עבירות מלבד העבירה צריך לעשות עוד מעשים טרם שיבא לידי עבירה וא"כ אם יגדור אדם א"ע שלא יסתכל בנשים ינצל מאיסורי ביאה וזה בקל אדם יכול לכבוש את יצרו בחשבו כי מה הנאה יש לו בהסתכלות כ"א בחושבו שיוכל לבסוף למלאות תאוותו ובאמת הוא ספק דשמא לא יחי' עד שיוכל למלאות תאותו